שמשון היה השופט ה 12 והאחרון ששפט את ישראל במשך 20 שנה.
ה' חנן אותו בכח על-טבעי ובשל כך, נודע בכינויו "שמשון הגיבור". כולנו זוכרים כילדים את הספורים על שמשון הגיבור, בעל כוחות-על, אבל דמותו ההרואית עוררה תמיהה ובקורת אצל המפרשים.
נתחיל בספורים על שמשון המתפרשים ע"פ 4 פרקים בספר שופטים (יותר מלכל שופט אחר), השזורים עם 3 נשים פלשתיות. האישה הראשונה הייתה מהעיר תמנה. בדרכו אליה, שמשון מתגבר על כפיר אריות (וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי), ורודה מגוויתו דבש, לאחר שכוורת דבורים התנחלה בגוויתו. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לפלשתים שהיו במשתה חתונתו, במשפט הידוע: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק", והם מפעילים לחץ על אשתו שתפתה אותו לגלותה. היא לוחצת, הוא נשבר והחידה מתגלה. שמשון כועס, והולך להרוג 30 פלישתים באשקלון כדי לשלם את חובו לפותרי התשובה, ועוזב את אשתו. שמשון מתרגז שאביה של אשתו נתן אותה למישהו אחר ובתגובה, נפרע משדותיהם של הפלשתים בעזרת 300 שועלים, שקשר לפידי אש לזנבותיהם. הפלשתים מצידם נוקמים ע"י שריפת האישה ואביה, וכתגובה הכה אותם שמשון ”שׁוֹק עַל-יָרֵךְ". בעקבות לחץ הפלשתים על שבט יהודה, שמשון הוסגר לפלשתים ונכבל בכבלים. אבל שמשון קורע בקלילות את הכבלים כאילו היו חוטי פשתן והורג בפלשתים 1000 איש בעזרת לחי חמור.
האישה השנייה הייתה אישה מופקרת מעזה ששמשון לן אצלה. הפלשתים עורבים לו בעיר, והוא חומק מהם באמצע הלילה, פורץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא עוקר את שערי העיר עזה ממקומם, ומעלה אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.
האישה השלישית הייתה דלילה, מנחל שורק. הפלשתים הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, נשבר וגילה לה שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו, והופכים אותו לעבד. לאחר שצמחו שערות ראשו של שמשון, חזר אליו כוחו והפלשתים עושים משתה על לכידתו, בזבח גדול שערכו במקדשם. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המקדש, נשא תפילה לה' ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה”, לפת את העמודים וקרא: ”תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים” והמבנה קרס על כל החוגגים. כתוצאה מכך, ”וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו”.
הסיפור האחרון עושה צביטה בלב כשקוראים אותו. אפילו טום ג'ונס כתב על זה שיר…מדוע שמשון סיים את חייו באופן כה טראגי? התשובה מורכבת משני סיבות עיקריות. ראשית, כבר מספורים אלה רואים ששמשון היה בעל אופי מיוחד וחריג בין כל השופטים. כל השופטים היו מצביאים שעמדו בראש איגוד של שבטי ישראל והדפו את פלישות השכנים. שמשון לעומת זאת, אינו עומד בראש צבא, ופועל תמיד לבדו נגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. כמו-כן, אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם ובפעם היחידה בה מוזכרים בסיפורו אנשים מישראל, הם מוחים על מעשיו ומסגירים אותו לפלשתים. יתרה מכך, לא שומעים מפיו של שמשון ששליחותו הייתה מסיבה דתית/לאומית, למרות שלפני כל מעשה גבורה כתוב "ותצלח עליו רוח ה". לצורך השוואה, כשדוד יצא להילחם בגליית הפלשתי, דוד אומר "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון. ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל". דוד רוצה לקדש שם שמים, ואילו אצל שמשון אין דבר הדומה לזה. נראה ששמשון כאילו מתפאר ומתגאה בכוחות שניחן בהם ומהתל פעם אחר פעם בפלשתים.
שנית, שמשון אמנם הצטיין בכוחו הגופני שהשתמש נגד הפלשתים, אבל לא היה בכוחו לעמוד בפני פיתויי נשים מבנות הפלשתים שאהב. כתוצאה מחולשתו זו אבד לו גם כוחו הגופני, ועל כך אמרו חז"ל בגמרא: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו". בסיפור עם האשה הראשונה נאמר אמנם כי יחסיו של שמשון עם הפלשתית כוונו משמיים במודע כדי להכות בפלשתים (וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים), אבל עדיין אנו מוצאים את החולשה הגדולה ביותר של שמשון, שגם אחרי כשלונו הראשון לא למד לקח והוסיף ללכת אחר עיניו.
שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה להרקולס במיתולוגיה היוונית. דווקא על רקע הדמיון הרב, הסיפורים על שמשון באים להראות לנו שגיבור ישראל אינו גיבור־על כשלעצמו, אלא קודם כל, שליח ה'. אין מקום לגבורה בלי קדושה וכיבוש היצר. אברהם קריב מסכם את הרעיון הזה במסה שחיבר על שמשון: "מעשה שמשון, טראגית מקראית היא, וכולה היפוכה של טרגדיה היוונית. לשמשון ניתנה מתת הגבורה על מנת שיזווגה לקדושה בדרך הבחירה, אבל הוא בחר לרדות דבש לא טהור, לשבוע אהבה לא טהורה. וכך קיפח את את גבורתו, את עיניו, את חירותו ואת חייו, וכה נתקפחה גם שליחותו. שמשון נכשל בכתר הגבורה מתוך חולשה של אהבה, כשם שנכשל שאול בכתר המלוכה מתוך חולשה של רחמים. בעולמה של תרבות יוון דיו לגיבור שהוא גיבור, אבל בעולם ישראל נתבקשה גבורה עם קדושה, והנסיון להצמיח דמות של גבור יווני, לא עלה יפה. גיבור כח מסוגו של שמשון נשאר דמות בודדת, ובמקומו קם אחד משלשלת גיבורי הרוח בישראל – שמואל הנביא".
יש לציין שלצד הבקורת על שמשון, קיימת גם הערכה חיובית על פעולתו. בתלמוד ירושלמי נאמר כי שמו הוא על שם הקב"ה, ע"פ הפסוק בתהלים: ”כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים” כלומר, השם שמשון ייחשב כאחד השמות של השכינה שאסור למחוק אותם, ומוסיפים עוד: "מה הקב"ה מגן על כל העולם כולו, אף שמשון מגן בדורו על ישראל". שמשון לא לקח לעצמו שום טובת הנאה מהעם כשופט. הרלב"ג אומר שהוא היחיד בין כל השופטים, חוץ משמואל, שהיה קרוב כל כך לה' שהעז להתפלל אליו, וכך התקרב להיות נמנה עם נביאי ישראל.
הסיפורים על שמשון מלמדים אותנו להשתמש בכשרונות ובכוחות שה' מעניק לנו לטובת הכלל ובקדושה.
