פרשת וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בתורה. משה רבנו מברך את שבטי ישראל לפני מותו, וכל שבט מקבל ברכה המבטאת את תכונותיו, תפקידו ועתידו בארץ ישראל.
לאחר הברכות עולה משה אל הר נבו, משם מראה לו ה' את כל ארץ ישראל. משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, אך אינו זוכה להיכנס לארץ. התורה חותמת בתיאור גדולתו הייחודית של משה: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".
המסר המרכזי של הפרשה הוא המשכיות: למרות הסתלקותו של משה, עם ישראל ממשיך את דרכו, נכנס לארץ וממשיך לשאת את התורה והברית לדורות הבאים. בפרשת שמחת תורה, עם סיום הקריאה בפרשה זו, מתחילים מיד מחדש את ספר בראשית, כסמל לנצחיות התורה ולמחזוריות הלימוד.
הפטרת 'וזאת הברכה' לקוחה מהפרק הראשון של ספר יהושע. הבחירה בהפטרה זו ברורה מאליה: בשמחת תורה מסיימים את ספר דברים, ומיד מתחילים מחזור חדש בקריאת הפרק הראשון בספר בראשית, ובאותו אופן, ההפטרה היא מהפרק הראשון בספר הראשון בנביאים, ספר יהושע.
בסיום התורה מתוארת פטירת משה ומינוי יהושע כמנהיג, ואילו ההפטרה פותחת בהנהגתו החדשה של יהושע ובהבעת נאמנות העם אליו, וכך ממשיך הרצף.
ניתן לראות קשר נוסף, עמוק יותר, ע"י קריאה החוזרת "חזק ואמץ" המדגישה את המשכיות ההנהגה: משה אומר מילים אלו ליהושע לעיני כל ישראל, ובפתיחת ספר יהושע חוזרת הקריאה 3 פעמים מפי ה', ולבסוף גם העם עצמו קורא לו "חזק ואמץ". המסר משתי מלים אלו הוא שהמנהיגים, אף הגדולים שבהם (כמשה רבנו) הם בני תמותה, אך התורה נצחית ומהווה את הערובה להמשך דרכו של העם, גם לאחר הסתלקות המנהיג. משה מת, אך תורת משה היא תורת חיים – כל הנהגת עם ישראל וכל קיומו של עם ישראל תלויים בתורה.
ניתן לתמוך בפעילות בית הכנסת באמצעות:
נא לציין שם מלא, שם משפחה ומספר תעודת זהות או ח.פ
למקרה שהתורם הינה חברה בע"מ כדי שנוכל להפיק קבלה שמאפשרת זיכוי במס.
