פרשת נח

הפטרת השבוע היא ההפטרה היחידה שקוראים אותה ב 3 שבתות בשנה ומנקודות מבט שונות: בפרשת נח קוראים את כל ההפטרה, בפרשת 'כי תצא' קוראים את חציה הראשון ובפרשת 'ראה' קוראים את חציה השני.

ההפטרה למנהג האשכנזים היא פרשה שלמה בפני עצמה בספר ישעיהו המתפרשת מפרק נד א עד נה ה ועוסקת בנבואת נחמת עולם לישראל. למנהג הספרדים, ההפטרה היא רק חלק מהפרשה ומסתיימת בפרק נד י. נחמות אלה שבפרשה הן כמעין סכום של כל הנחמות למן "נחמו נחמו" (מפרק מ) ועד לפרשה זו. 

הנבואה פותחת בעידוד לעם ישראל המשול לאישה עקרה, עם הבטחה של זרע רב, והרחבת גבולות ירושלים וא"י מכל עבריהן.

בהמשך ההפטרה, הקב"ה מבטיח שישיב אליו את ישראל ברחמים כמשל לאישה אלמנה שנישאת מחדש והשבועה שלא ישחית את העם בקצפו, תעמוד לעד כשבועה עם האנושות לאחר המבול  – הברית בין ה' לעם ישראל בהפטרה כמוה כברית בין ה' לאנושות בפרשה. 

הקשר לפרשה בולט, הרמז למי נח קושר אותה קשר מילולי לפרשה, אולם הקשר הוא מעבר לכך – החורבן נמשל למבול,  המבול היה אמנם מעשה הרס אבל בהשמידו עולם מושחת, סלל דרך לאנושיות חדשה, והוא הדין בגלות ישראל: מתוך יסוריו, תתחזק נאמנות ישראל לאלהיו והוא ייטיב להבין את ייעודו. כך מקבילה 'ברית השלום' הנכרתת עם ישראל (וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט) אל ברית אלהים עַם נח (וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא־יִכָּרֵת כָּל־בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל). 

למרות הדמיון בעניין הברית בפרשה ובהפטרה, במבט עמוק יותר ניתן לראות שיש הבדלים: בעוד שהברית שעליה מדברת התורה (בפרשה) היא אוניברסאלית ביותר וניתנת לאנושות ותוכנה שלילי, כלומר, התחייבות מצד הקב"ה לא להביא עוד השחתה כללית על העולם, הרי בהפטרה יש שני הבדלים יסודיים: 

(1) ההעברה מהספירה האוניברסאלית לספירה הלאומית, כי השבועה לא להביא עוד "מי נח" היא ערובה בפי הנביא ישעיהו לעם מסוים, לישראל (כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ) 

(2) תוכן הברית עם נח וזרעו כולל רק את ההבטחה לא להשמיד השמדה כללית (שכן מכאן ולהבא העונש יהיה רק חלקי ומקומי) ואילו בישעיהו תוכן הברית הוא "ברית שלום", ברית בעלת תוכן חיובי, יוצר ופורה ("וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים").