מה היה חטאו של דור המבול?
השנה היא שנת 1656 לבריאה והאנושות חצתה את כל הקווים האדומים: "וַתִּשָׁחַת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלַא הארץ חמס". מה קרה שם בדור המבול? התורה כידוע מקצרת בפסוקים, אבל המדרשים מספקים לנו סיפורים רבים על אותה תקופה.
נלך קודם צעד אחורה לפרשת בראשית – המדרש (קהלת רבה) מתאר: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי, כמה נאים ומשובחים הן! והכל בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב מה שבראתי את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך" . קול זה, שהושמע באוזני האדם הראשון, מהלך לאורך הדורות. קול האומר, כי גורלו של העולם הופקד בידי האדם, שאם הוא מקלקלו, אין מי שיתקן אחריו וסופו המר של דור המבול מוכיח זאת.
בהתחלה, הדורות הראשונים אחרי אדם הראשון זכו למציאות חלומית – מזג אויר אביבי כל השנה ויבול מהאדמה מבלי להתאמץ יותר מדי: אַחַת לְאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ זוֹרְעִים, וּמְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ לְשָׁעָה קַלָּה, וּמַתְּלִישִׁין אַרְזֵי לְבָנוֹן בַּהֲלִיכָתָן, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם כְּנִימָה בִּבְשָׂרוֹ, והָיָה לָהֶם אֲוִיר יָפֶה כְּמִן פֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת (בראשית רבה).
אבל אז, מרוב הטוב והשפע, התחיל הקלקול. המדרש גדוש בסיפורים המתארים את שלבי ההדרדרות המוסרית, בעיקר בתחום העריות. למשל, על הפסוק "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה" אומר המדרש: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין, הָיָה אֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם, אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֶּיהָ, וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עֲקָרִים שֶׁלֹא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה. ועל הפסוק "ויָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם" אומר רש"י שבני האלהים הם כנוי לשרים ושופטים, אנשי מרות, והמדרש מספר: כְּשֶׁהָיוּ מְטִיבִין אוֹתָהּ מְקֻשֶּׁטֶת לִכָּנֵס לַחֻפָּה, הָיָה גָּדוֹל נִכְנָס וּבוֹעֲלָהּ תְּחִלָּה (בראשית רבה).
מעשי האדם היו גרועים עד כדי כך, שאפילו האדמה הושפעה לרעה – האדמה "זינתה" והצמיחה גידולים אחרים ממה שזרעו בה, ואפילו החיות והבהמות נזקקו לשאינן מינן החיות: הַכֹּל קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶן בְּדוֹר הַמַּבּוּל. הַכֶּלֶב הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַזְּאֵב, וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה מְהַלֵּךְ אֵצֶל הַטַּוָּס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, יב): "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר" – הִשְׁחִית כָּל אָדָם אֵין כְּתִיב, אֶלָּא כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר. אַף הָאָרֶץ זִנְּתָה: הָיוּ זָרְעִין לָהּ חִטִּין וְהִיא מַפְּקָא זוּנִין (מוציאה חיטי בר פגומות).
הקש ששבר את גב הגמל היה החמס: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל חָמָס, שֶׁהֲרֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָבְרוּ עַל הַכֹּל, וְלֹא נֶחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם עַד שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״.
זהו בתמצית הקלסתרון של דור המבול – חברה, שאין לה כושר קיום, ומנגנון ההרס שהיה טמון בקרבה, הביא כליה על היקום כולו. האנושות איבדה את הכיוון וגררה אחריה את כל המציאות העולמית. בני אדם יכולים לקלקל כי יש להם בחירה חופשית, אבל בהמה וחיה אינן יכולות לשנות את טבעם, כי אין להם יכולת בחירה. אז איך בעלי החיים באו לידי השחתה?
זהו המסר הראשון מהפרשה: מעשי האדם משפיעים באופן ישיר על היקום, הן לחיוב והן לשלילה. כשבני אדם משחיתים את דרכם, בעלי החיים ואף הדומם (האדמה), מושפעים אף הם לרעה. לבני אדם יש כח עצום – הרמח"ל כותב בספרו "מסילת ישרים": "כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עימו". מחקרים רבים מוכיחים כיום את השפעות הדיבור והמעשים של בני האדם על הצומח, המים והדומם.
זה גם מסביר את התגובה האלוקית להשחתת העולם – המדרש מסביר מדוע הקב"ה רצה למחות את כל היקום, ולא רק את בני האדם: אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מָה חָטְאָה? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁעָשָׂה חוּפָּה לִבְנוֹ, וְהִתְקִין מִכׇּל מִינֵי סְעוּדָה. לְיָמִים מֵת בְּנוֹ. עָמַד וּבִלְבֵּל אֶת חוּפָּתוֹ. אָמַר: כְּלוּם עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנִי? עַכְשָׁיו שֶׁמֵּת, חוּפָּה לָמָּה לִי? אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: כְּלוּם בָּרָאתִי בְּהֵמָה וְחַיָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָדָם? עַכְשָׁיו שֶׁאָדָם חוֹטֵא, בְּהֵמָה וְחַיָּה לָמָּה לִי? (בראשית רבה)
בעקבות השחיתות המוסרית, הקב"ה עשה "RESET" לעולם: היה צורך להרוס ולבנות מחדש. מדוע הקב"ה בחר להעניש את אנשי דור המבול דווקא במים ולא בעונש אחר? אחת מהנהגותיו של אלוקים היא מידה כנגד מידה. רבי חיים ויטאל בספרו "שערי קדושה" כותב שהאדם מורכב מארבעה יסודות, וכל תכונותיו נגזרות מאותם ארבע יסודות. יסוד האש, אשר ממנו נובעת הגאווה וגסות הרוח. יסוד הרוח, שממנו נובעת שיחה בטלה, שקרים, לשון הרע וכיוצ"ב. יסוד העפר, ממנו נובעת העצבות והעצלות, ויסוד המים, שממנו נובעת התאוות והעינוגים. לענייננו, התאוות והעינוגים החומריים, מקורם מיסוד המים שבאדם. מים הם מקור התענוגות וזה מובנה ב DNA שלנו. אנשי דור המבול השתמשו ב"יסוד המים" שלהם באופן מופרז, הם הגבירו את התאוות החומריות בצורה חזקה עד כדי כך שכל היקום הושפע לרעה. אז אומר הקב"ה כביכול, אני אנהג עימהם במידה כנגד מידה: הם חטאו "במים", הם יענשו במים. אומר על כך המדרש: דוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל גַּלְגַּל הָעַיִן שֶׁדּוֹמֶה לְמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. לְפִיכָךְ דָּן אוֹתָן בְּמַיִם, שֶׁדּוֹמֶה לְגַלְגַּל הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ״.
וזהו המסר השני: הקב"ה ברא את יסוד המים שנשתמש בו למטרה טובה – תאוות נוצרו בשביל קיום העולם והצורך האנושי, וכמו שהמים הם חיים לעולם, כך התאוות "מחיות" את העולם. אבל, כל דבר צריך להיות במידה, בגבולות. הגשם מביא ברכה לעולם, אבל כשהוא יורד ללא הרף, הוא הופך למבול ולקללה. מים זורמים הם ברכה, אך כשהם זורמים יתר על המידה הם זורעים הרס וחורבן. באותו אופן יש לפעול גם בתחום תאוות האדם: היצרים והתשוקות, אם משתמשים בהם יתר על המידה, במקום שהם יתנו "חיות" לעולם, הם יובילו את האדם ואת העולם לאבדון.
המסר עבורנו כיום הוא שנהיה מודעים לכוחות הכבירים, ולהשפעות האין סופיות שיש בידנו, לטוב ולרע, ונשכיל להשתמש בהם בתבונה ובמידה.