במאמר הקודם דברנו על עתוי הגאולה וראינו שני מסלולים: "בעיתה" (במסגרת זמן של 6000 שנה לכל היותר) או "אחישנה" (מוקדם יותר), ואז תתחיל מציאות שונה לגמרי ממה שאנו מכירים: העולם הבא, השיא של תהליך הגאולה, ועליו נדבר היום.
המושג 'העולם הבא' לא מופיע כלל בתורה (כי זה מושג מופשט, והתורה מדברת בשפה פשוטה לכולם) ואת המקורות אליו אנו מוצאים בגמרא ובקבלה. מדי שבת אנו מתפללים בברכת 'יוצר': "אין כערכך ה' אלהינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא. אפס בלתך, גואלנו לימות המשיח. ואין דומה לך מושיענו לתחית המתים". מקום נוסף שהמושג הזה מופיע הוא במשנה במסכת אבות, שמדמה את הרעיון של העולם הבא כטרקלין ואת העולם הזה כפרוזדור: "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא – התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין." כלומר, העולם הזה הוא רק מעבר, מקום ההכנה, והעולם הבא הוא היעד והתכלית.
כדי להסביר את כל המושגים הללו (עולם הזה, עולם הבא, תחיית המתים, ימות המשיח), צריך להבין קודם כל את תכלית בריאת העולם. כפי שראינו בשבוע שעבר, מטרת ה' בבריאת העולם הייתה להיטיב עם נבראיו, בחיבור אינסופי אליו. אם האדם הראשון היה עומד בנסיון עץ הדעת, הטבה זו הייתה מיידית, והוא (ואנחנו) היה חי לנצח בעונג אינסופי. מאחר והאדם הראשון חטא, ניתנה האפשרות לתקן את הבריאה במסגרת זמן של 6000 שנה, שנקרא "העולם הזה" שבסופו, נוכל להנות מתכלית הבריאה, שתתקיים ב"עולם הבא", כלומר, העולם בשלב הבא שלו – חיים נצחיים והנאה אינסופית (מייד נרחיב יותר).
העולם הזה הוא הזמן שבו מתבצעת עבודת האדם על עצמו, דרך קשר וחיבור לה', ולכן מכונה כ"זמן העבודה". זהו עולם של בחירה חופשית, בין טוב ורע. בתקופה זו, כל פעולה שאדם עושה, בקיום מצווה ומעשים טובים, קובעת את מצבו הרוחני העתידי. זו התקופה היחידה בה יש לאדם שליטה על דרגתו הרוחנית ולאחריה לא ניתן לשנות דרגה זו או לחזור בתשובה.
בסוף האלף השישי של העולם הזה, מתרחשים מספר שלבים בסדר הבא: 1) תחיית המתים: הנשמה חוזרת לגוף והאדם קם לתחייה ("ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", דניאל). הזוהר מבאר שישנה עצם קטנה בגוף, עצם הלוז, שאינה נרקבת לעולם וממנה הגוף יתפתח מחדש ויקבל אליו את הנשמה. 2) יום הדין: זהו יום משפט שבו האדם שקם לתחייה נבחן על דרגתו הרוחנית (ע"פ מעשיו בעולם הזה), לחלקו בעולם הבא. יום הדין מוזכר אצל מלאכי בחתימת נבואתו: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה', הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. זהו יום זיקוק לצדיקים ולרשעים, מי יזכה לעולם הבא ומי לא. 3) האלף השביעי – תקופה בת אלף שנה, שבו העולם יהיה חרב מן החומר (ניתוק מן החומר), לצורך פריחה של הרוח. זהו שלב מעבר מהעולם הזה אל העולם הבא, שבו העולם שובת מהחומר ולכן הוא שקול כנגד יום שבת בבריאה. 4) העולם הבא – בסיום האלף השביעי (השקול למוצ"ש), מתחיל העולם הבא, תכלית הבריאה. זהו עולם נצחי, נטול זמן, כאשר הגוף והנשמה שוכנים במדרגה מתוקנת ומעודנת. אין בו עוד בחירה חופשית, רק תוצאה של המעשים שנעשו בעולם הזה, כל אחד לפי דרגתו (שנבחן ביום הדין), ולכן התקופה הזו נקראת "זמן השכר".
השכר הוא עונג רוחני אינסופי שאינו תלוי בגוף החומרי או בהנאות זמניות, אלא בהתקשרות נצחית עם הקב"ה. המשנה מתארת את גודל השכר, שאנחנו לא מסוגלים בכלל לדמיין: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". העולם הבא הוא לא שדרוג של העולם הזה – זו מציאות אחרת לגמרי, כפי שמתאר הרמב"ם: "צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשן ונהנים מזיו השכינה, שיודעים ומשיגים מאמיתות הקב"ה".
חשוב לציין שהעולם הבא אינו המקום אליו הנשמה הולכת מיד לאחר המוות – כאשר אדם נפטר, גופו חוזר אל האדמה והנשמה עולה ל'עולם הנשמות'. שם היא שוהה, בגן עדן או בגיהינום, בהתאם למעשים בעולם הזה, וממתינה לחזרתה לגוף בתחיית המתים, כך שעולם הנשמות הוא מעין תחנת ביניים – גן עדן עם עונג עילאי לצדיקים, וגיהנום לרשעים, שנועד לתקן את הנשמה ולהעלות אותה לגן עדן. תהליך התיקון של האדם הוא אפוא בשתי מערכות: הגוף חוזר למקורו, לאדמה, כדי להזדכך, והנשמה שבה לעולם הנשמות, וממתינה עד לסיום תהליך התיקון, וחוזרת לגוף מזוכך. מאחר ואדם יכול לרדת לעולם הזה בכמה גלגולים והכל פעם לתקן חלק אחר של נשמתו, הרי שבתחיית המתים, כל גוף יקום לתחייה עם חלקי הנפש שתיקן.
לרמב"ם הייתה גישה שונה לתחיית המתים והעולם הבא: לדעתו, עיקר התכלית של העולם הבא היא לנשמה בלבד, בעולם רוחני שאין בו גוף בכלל. כפועל יוצא מכך, בתחיית המתים הנשמה תחזור לגוף לזמן קצוב (כדי שצדיקים יזכו לשכר גדול יותר בעולם הבא), ולאחר מכן הגוף ימות שוב, והנשמה תשוב לבדה לעולם הבא הנצחי (ללא הגוף). גישת רוב המפרשים, ובראשם הרמב"ן והרמח"ל, היא הגישה שתארנו לעיל: בעולם הבא, הגוף יהיה נצחי כמו הנשמה ושניהם יקבלו את השכר על פועלם בעולם הזה. גוף האדם יחזור להיות ככלי זך, והנשמה תאיר את הגוף ותרומם אותו ביתר שאת, כפי שהיה בגופו של אדם הראשון קודם החטא. לאחר תחיית המתים אין יותר מוות בעולם, משום שהגוף יגיע לדרגת הנשמה.
נשאר לנו לברר מושג אחרון שמופיע בברכת יוצר, והוא ימות המשיח. נקדיש לכך בע"ה מאמר בשבוע הבא, ונאמר רק בקצרה שימות המשיח הם מציאות אוטופית בעולם הזה, ומהווים מעין תקופת מעבר בין העולם הזה (בביאת המשיח) והעולם הבא.
כל זה נשמע רחוק ועריטאלי, ולמה בכלל חשוב לדעת את כל זה? כי רק בעולם הזה ניתנת לנו האפשרות לקבוע את עתידנו הנצחי, בכל מעשה טוב, מצווה, תשובה ולימוד תורה. וכפי שאומרת המשנה: "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". לכולנו יש חלק בעולם הבא ("כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא"), השאלה איזה שכר כל אחד יקבל – חודש אלול שהתחיל השבוע הוא הזדמנות מצוינת לתשובה ולעבודה. אז קדימה לעבודה…