ימות המשיח מתחילים מגלוי המשיח ועד לתחילת העולם הבא, ומהווים את שיאם של תקופת אחרית הימים. כמעט כל הנביאים ניבאו על המציאות האוטופית שתתקיים בימות המשיח באחרית הימים, אשר תבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות וקשיים. היטיב לתאר את התקופה הזו הנביא הושע: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים…וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים׃ וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה, וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃… וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא־יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא־יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה…וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן…לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.
התאור המרגש הזה מתמצת את המציאות שתתקיים בימות המשיח. בראש השנויים יהיה שלום עולמי: בתום הנצחון במלחמת גוג ומגוג, המשיח ימלוך על כל העולם ואז יפסקו המלחמות והשנאה בין עמים ומדינות. כל האנושות תכיר במלכות ה' ובעם ישראל כאומה הנבחרת. כפי שראינו בהפטרה, אומות העולם ישמשו את עם ישראל, ואף ישתתפו בפולחן הדתי – יביאו מנחות ויעלו לרגל לירושלים, בשבתות ובראשי חודשים. עם זאת, הגמרא קובעת שבתקופה זו תאסר קבלת גרים לאומה הישראלית.
דבר מהותי נוסף שיקרה הוא שפע נסי חומרי ופריחה בכל התחומי החיים: הפרנסה תהיה ללא קשיים, פוריות האדמה תגדל וכן רביית בני האדם, הצרות והחוליים יתבטלו, ותוחלת החיים תתארך. ישעיהו מנבא על "שמים חדשים וארץ חדשה" – ביטוי להפסקת הצרות ולחזרת השמחה לעולם, חידוש המציאות האנושית בדומה לבריאת העולם, התחדשות שתחזיר עוצמות שהיו בעבר: אותם ערכים כגון מנהיגות תקיפה בימי משה והצלחה מדינית ועושר כלכלי בימי שלמה, יתחדשו כימי קדם בעולם המחודש. גם נצחיות עם ישראל נתפסת כבריאה חדשה – א"י וירושלים יקבלו שמות חדשים שתפקידם להבליט את השוני בין תקופת הגלות והסבל לבין זו של האושר והגאולה ("כי לך יקרא חפציבה, ולארצך בעולה, כי חפץ ה' בך").
השפע החומרי יאפשר התפתחות רוחנית, לעסוק בתורה ובחכמתה, עד שדעת ה' תמלא את הארץ. בית המקדש השלישי יעמוד על תילו ויהווה מרכז רוחני אוניברסלי. גויים יבואו ללמוד תורה ודעת ה' תתפשט בקרב כולם. חז"ל אומרים שהמשיח ילמד "תורה חדשה", לא כתחליף לתורה הקיימת, אלא כמשלימה – המשיח יגלה רבדים חדשים ועמוקים בתורה ויפרש לעם מסודותיה. ירמיהו מנבא על "ברית חדשה" – לא תורת תוכחה מבחוץ, אלא תורה שתהיה כתובה על לוח הלב, כלומר, קיום פנימי וספונטני של רצון ה' ללא כפייה. יחזקאל מנבא על חידוש פנימי: "לב חדש ורוח חדשה" – שינוי בטבע האדם שיביא להפסקת החטא ולהזדהות עם רצון ה' ('לב האבן' יוחלף ב'לב בשר'). נטייתו של האדם לטוב תגבר כי היצר הרע יתבטל וכולם יזכו לרמות שונות של נבואה, כל אחד לפי דרגתו, כדברי הנביא יואל: "אשפוך את־רוחי על־כל־בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם".
כשקוראים את הנבואות עולה הרושם שבימות המשיח ישתנו חוקי הטבע ("וגר זאב עם כבש"). הסוגייה הזו עוררה מחלוקת אצל חז"ל, והרמב"ם קבע שפסוקי הנבואה העוסקים בשינוי חוקי הטבע אינם אלא משל ויש לפרשם באורח אליגורי: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' – משל וחידה. ענין הדבר: שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר…וכן כל כיוצא באלו הדברים הכתובים בענין המשיח – הם משלים". ומסיים את דבריו, שעיקר מהות ימות המשיח הוא שעם ישראל לא יהיה משועבד לאף אומה: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". דבר זה יאפשר לשקוע בחכמת התורה וכך לזכות לחיי העולם הבא.
בהקשר הזה, גישת הרמח"ל הייתה שונה משל הרמב"ם – לפי הרמח"ל, ימות המשיח הם תקופה הדרגתית שאכן מתחילה מתקומה מדינית וכלכלית (סיום הגלות וחזרת הריבונות לעם ישראל בארצו), אך בהמשך מתחיל להתהוות תהליך של הזדככות החומר והסרת הרוע מן העולם, כמעין הכנה לתחיית המתים. היחסים בין החומר לבין הרוח יתחילו להתאזן בחזרה, ואפילו הטבע של החי והצומח יתחיל להשתנות, ובוודאי של האנושות כולה. תהליך זה יתחיל בבית המקדש שהוא נקודת השורש של החיבור בין רוח לחומר, ומשם ילך ויתפשט (נקדיש למקדש מאמר מיוחד בע"ה).
אי אפשר שלא להתרגש כשקוראים את המציאות שתתקיים בימות המשיח. תקופה זו מביאה עימה בשורה של גאולה כלל אנושית, שלום, ושפע גשמי ורוחני. לצערנו, המושג 'תקופה משיחית' נתפס כמשהו מסוכן ושלילי, הרבה פעמים בגלל תפיסה שגויה שעם ישראל מתנשא בשל היותו העם הנבחר. עם ישראל אינו עם עליון במהותו, אלא הוא עם ייעודי – "ממלכת כהנים וגוי קדוש", שאמור ללמד את שאר העמים את דרך ה' ולהשיב את כלל האנושות לאמונה באל אחד והכרה עולמית באלוהי ישראל. תכלית הבריאה היא אחדותם של כל בני האדם כולם בעבודת ה' ("לעובדו שכם אחד", הנביא צפניה), ודבר זה יקרה בימות המשיח. עם כל זאת, יישמר המעמד המיוחד של עם ישראל כעם נבחר לה', וכל בני האדם רשאים להילוות על ישראל ולשמור את התורה כמותם.
אז מתי יבוא כבר המשיח שנזכה לכל הטוב הזה? המשך במאמר הבא…