חזון המדינה לעתיד לבוא.
שבת החודש היא השבת הרביעית והאחרונה שבין ארבע הפרשיות ועניינה בחג הפסח ודיניו ולכן היא חלה בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בשבת שבה חל ראש החודש עצמו. יחידת המפטיר היא מפרשת 'בא' הפותח בקביעה כי חודש ניסן הוא ראש לחודשי השנה ודנה בכמה מדיני הפסח, כפי שזה נחוג ערב היציאה ממצרים.
ההפטרה עוסקת בנבואתו של יחזקאל, העוסקת בעיקר בדיני הפסח וקרבנותיו בבית המקדש לעתיד לבוא. הקשר בין ההפטרה ליחידת המפטיר הוא ברור: דיני הפסח, בין אם אלו שנהגו במצרים ובין אם אלו שיונהגו, על פי נבואת יחזקאל, לעתיד לבוא, מקשרים את השתיים כהכנה לחג הפסח הממשמש ובא. בכל הנוגע לדיני הקרבנות המפורטים לחודש ניסן, חג הפסח וחג הסוכות, מנחותיהם ונסכיהם, קיימים הבדלים גדולים בין דברי יחזקאל לבין ציווי התורה, ונתקשו בהם חז"ל, עד כדי כך שביקשו לגנוז את הספר. כך למשל, ניכר הבדל במספר הבהמות שיש להקריב בחג זה, וכן דברי יחזקאל המורה להקריב פר חטאת בי"ד בניסן, קרבן שאין לו יסוד בחוקת התורה. כמו-כן, יחזקאל לא מזכיר כלל את קרבנות שאר החגים. מפרשי התנ"ך העלו השערות שונות ליישב את הסתירות הללו: חלקם אמרו שקורבנות יחזקאל היו קרבנות המלואים וחנוכת הבית בבית המקדש השני, חלקם פרשו שמדובר בבחינת תוספת קדושה, חלקם אומרים שהכוונה לקרבנות בבית המקדש השלישי וחלקם השאירו לאליהו, לעתיד לבוא, להבהיר האם השנויים הם חד פעמיים או דין קבע.
ההפטרה נמצאת בסוף ספר יחזקאל והיא לקוחה מתוך חטיבה שלמה בספר יחזקאל, החל מפרק מ עד סוף הספר (פרק מ"ח), המהווים חזון אחד נשגב למדינה בעתיד לבוא והיא מגיעה לאחר תבוסת אויבי ישראל בנבואת גוג ומגוג. יחזקאל לא הסתפק רק בנבואות תוכחה כשאר הנביאים, אלא היה גם הנביא היחיד שפרש תכנית מפורטת של סדרי החיים, וזאת משום שדווקא בגלות, 14 שנה לאחר החורבן, יכול היה יחזקאל, ע"פ הלקח המר של ההיסטוריה, לתכנן תכנית כזאת מתוך כוונה להתוות דרך לעתיד, כדי שאותן השגיאות שהמיטו את החורבן, לא יישנו. החזון משרטט תמונה אידיאלית של מדינת ישראל העתידה ב 6 אספקטים – 3 בתחום החיים הדתיים: המקדש, הכהנים והקרבנות (ההפטרה שלנו) ו 3 בתחום החיים החילוניים: המלך, הארץ, והעם. נסקור בקצרה את התחומים הללו.
בתחום החילוני, לא יהיה יותר מושג של 'מלך', אלא 'נשיא', וה' ימלוך על עמו לעולם. הנשיא מייצג את האומה כלפי הקב"ה בבית מקדשו ולכן מוטלת עליו האחריות לקרבנות הציבור ולהעלותם למזבח. כל ישראל חייבים להביא לו את תרומותיהם ומתנותיהם והוא מכלכל מהן גם את צרכי ביתו הפרטיים (עם הגבלות ברורות לכספים והמידות שהוא יכול לקבל) וגם את הוצאות בית המקדש והקרבנות. הופעתו בבית ה' תהיה מכובדת ובכניסתו וביציאתו לחצרות בית ה' יונהגו סדרים, שיבליטו את כבודו של הנשיא בעיני עם הארץ. יחד עם זאת, סמכויותיו תהיינה מוגבלות ולא יוכל עוד להשתמש בכוחו לרעה. מודל זה של נשיא הוא הערובה לכך שחזון יחזקאל למלוכה יצליח ולא ייכשל כבעבר.
מבחינת חלוקת הארץ, שוב תחלק הארץ ל 12 שבטים, אבל בחלוקה חדשה, שונה מהחלוקה שהייתה בימי יהושע, וגם הגרים שיתווספו לעם ישראל יקבלו נחלה. לפי חלוקת יחזקאל כל השבטים מקבלים רצועות שוות בארכן מן הגבול המזרחי של ארץ ישראל עד הים, מהצפון ועד הדרום. מספר הרצועות שהארץ נחלקת להן הוא 13: לשבטים 12 נחלות ועוד נחלה חדשה, 'נחלת הקודש', הנקראת 'תרומה'. ה'תרומה' מחולקת ל 3 חלקים: מקום המקדש והכהנים, נחלת הלויים והעיר ונחלת הנשיא, העוטפת את חלקי הכהנים והלויים. בצורה כזאת, רוב שבטי ישראל ישכנו מסביב לנחלת הקודש בדומה לצורה (הגשמית והרוחנית) של חנייתם מסביב למשכן במדבר, לפי סדרי הדגלים, ובכך יחזקאל מבטיח את אחדות העם.
בתחום הדתי, הבית השלישי במידותיו יהיה כמו הבית הראשון (והשני), אבל הבניינים שמסביבו יהיו שונים. בהרבה במקומות מודגשת השאיפה לשוות לבית ולמשרתיו וכד' תוספת קדושה וכבוד, מעל לאלה שהיו להם בבית הראשון. גם בהקרבת הקרבנות מורגשת היטב תוספת הקדושה והפאר בחנוכת הבית והמזבח, ובקרבנות המילואים שהקריבו במסגרת חגיגית זו, כפי שראינו בהפטרה. באופן דומה, בחוקי הכהנים, כגון בגדי הכהונה, דיני האישות שלהם וכד' הוטבע החותם של תוספת קדושה. יחזקאל מתאר תיאור יפהפה של מים חיים היוצאים מהמקדש ומרפאים את חבל סדום ועמורה ("והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה"), כולל הפיכת ים המלח למקור חיים. ירושלים תכונה בשם חדש: "ה' שמה", המסמל את נוכחות השכינה הקבועה בעיר (וכל אדם יחוש את השכינה שלא תסור עוד לעולם), ומביעה את הברית המחודשת והנצחית בין ה' לישראל.
בשבת שקלים אמרנו שבכל אחת מ 4 שבתות המיוחדות טמונה הכנה רוחנית לחג החירות. לפי חזון יחזקאל לעיל רואים כי השבת של פרשת החודש משיחית היא לפי מהותה – המושג "ראש חדשים" שבפרשת החודש מלמד אותנו לראות בחודש הזה את ראשית החידוש לגאולה העתידה. וכך אנו רואים כי ארבע פרשיות מסודרות בסדר מפליא, שהוא מתוכנן בפנייה אל היחיד ואל הכלל לסרוגין: פרשיות שקלים ופרה פונות אל היחיד, על חלקו בכלל החברה וטוהר מידותיו כתנאי לגאולה; הפרשיות זכור וחודש מבהירות את מעמדנו כעם בהיסטוריה בהווה ומעודדות את התקווה ומחזקת את האמונה לעתיד טוב יותר.
גם בפנימיות יש הכנה רוחנית בשבת הזו בפתחו של חודש ניסן. האריז"ל אומר שבתשרי נולד העולם בחצוניות, עם חוקי טבע ברורים, שהם המציאות של חיים גשמיים קבועים, ובניסן נברא העולם בפנימיות, כלומר, הקב"ה לא רק ברא את העולם באופן חד פעמי עם חוקי הטבע קבועים, אלא בורא את העולם כל רגע ורגע. ניסן מלשון ניסים בארמית, ללמדנו שהניסים מתרחשים בכל יום בבריאה. ניסן מעיד על חידוש העולם, הוא לא מציאות קבועה של חוק ומנהגו של עולם. אנו נולדים מחדש בניסן, כמו שכל הטבע מתחדש (חג האביב – אב י”ב חודשים). עבודת חודש ניסן דורשת התחדשות – "החודש הזה לכם", משמעותו שכל הנהגת הבריאה תלויה בידיים של ישראל, הקב"ה נתן לנו את הכח להשתתף בהנהגה הרוחנית שבטבע.
ניסן הוא החודש היחיד עם צרוף 4 אותיות השם המפורש כסדרן: י-ק-ו-ק, היוצא מראשי התיבות של הפסוק “יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ” וזוהי התכונה המרכזית של החודש, החיבור בין שמים וארץ, בין גוף ונשמה. האדם זוכה בחודש ניסן להארה עצומה, חודש של חסדים גדולים, עת רצון גדולה מן השמיים, שאדם יכול ליצור קשר מחודש עם בוראו ולצאת לחירות האישית שלו, מתוך המצרים של עצמו (המגבלות שלו). יהי רצון שנזכה לצאת לחירות לאומית ואישית בחודש הזה.
