הפטרת שובה ויום הכיפורים: כוחה של תשובה
שבת שובה נקראת כך על שם פתיחת ההפטרה בהושע: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך". הפטרה זו נקראת תמיד בעשרת ימי תשובה, כהכנה ליום הכיפורים.
המושג 'תשובה' הוא מלשון לשוב, לחזור למקור שלנו, לנשמה הטהורה שבתוכנו, שהיא "חלק אלוק ממעל". חז"ל אומרים שתשובה מגיעה עד כסא הכבוד וכוחה עצום עד כדי כך ש"מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו", והמדרש אומר שהתשובה נבראה עוד לפני בריאת העולם, כסוד הכרחי לקיום הבריאה כולה.
הפטרת שובה חותמת את ספר הושע והיא מגיעה לאחר כמה פרקים של תוכחה ותאור גזר דין קשה האמור להתקיים על ישראל, ולכן פותחת בקריאה לתשובה וע"י כך להנצל מהפורענות. ההפטרה מנוסחת בלשון רכה המזכירה את שיר השירים (כגון "יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון") כדי להמחיש את האהבה הגדולה של הקב"ה לממלכת ישראל, שלא פסק לאהבה גם כשבגדה בו. ההפטרה (וספר הושע) נחתמת במסר ברור ופשוט: "יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפִשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" – לאדם נתונה בחירה חופשית: החפצים ללכת בדרך ה' יצליחו, והפושעים לעומת זאת ייכשלו. כדי לסיים בדבר טוב ולתת פתח של תקווה גם לפושעים, קוראים את הפסוקים מספר מיכה המדגישים שהתשובה יכולה לכפר על העוונות (מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַֽחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא).
ביום הכיפורים אנו ממשיכים את מסר התשובה ומעמיקים אותו בשתי הפטרות. בשחרית קוראים בספר ישעיהו, שבו ישעיהו מוכיח את העם כי אין ערך לצום ולעינוי הגוף כשהם נעשים כחיצוניות ריקה. התשובה האמיתית נמדדת במעשה המוסרי: "הלזה תקרא צום?…הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית". המסר ברור: עבודת ה' אמיתית אינה מתמצה בטקסים חיצוניים אלא יש לחבר אותה לעשיית צדק וחסד בין אדם לחברו. צום שאין עמו דאגה לחלש לא יתקבל במרום. יש הסבורים שהתוכחה נאמרה ממש ביום הכיפורים עצמו של שנת היובל, שבו נצטוו ישראל לא רק לשוב בתשובה כלפי ה', אלא גם לשחרר עבדים ולהחזיר שדות לבעליהם, ולכן המסר ביום הזה כפול ומכופל.
בשיאו של יום הכיפורים, בתפילת מנחה, קוראים את ספר יונה, ספר שכולו על תשובה. הסיפור בקצרה: יונה הנביא נשלח בידי ה' להוכיח את נינוה בירת אשור לחזור בתשובה והוא מסרב. הוא בורח משליחותו, עולה על ספינה שנקלעה לסערה, מושלך לים כדי להצילה, דג גדול בולע אותו ואחרי 3 ימים הוא נפלט מהדג ליבשה. הוא הולך לנינוה, תוכחתו מתקבלת וכל העיר שבים בתשובה. יונה לא מרוצה מכך שה' ריחם על נינוה, וה' עונה לו דרך מעשה הקיקיון. כשקוראים את הסיפור עולים מייד מספר שאלות: מדוע יונה לא מרוצה מכך שה' ריחם על נינוה? מדוע יונה בורח משליחותו? ומדוע נבחר דווקא ספר יונה שמדבר רק על הגויים, ללא איזכור ישיר לישראל? יש הרי סיפורים רבים של תשובה בספרי נביאים כדוגמת דוד המלך.
את התשובה לשתי השאלות האחרונות מספקים רד"ק ורש"י באומרם שספר יונה נבחר כדי להעביר מסר לישראל, שגויים חזרו מיד בתשובה, בפעם הראשונה שהוכיחם נביא, ואילו עם ישראל דוחים פעמים רבות את קריאות נביאיהם. מהסיבה הזאת יונה בורח משליחותו משום שתשובת נינוה תעמוד כעדות קשה נגד ישראל, שאינם שבים למרות נביאיהם. דווקא בריחתו של יונה משפיעה על המלחים בספינה ומביאים אותם לתשובה – תחילה הם מתפללים לאלילים שלהם, ואחרי שהם נוכחים לראות שהים נרגע כשיונה נזרק לים, הם מבינים שה' הוא האלקים, ונושאים תפילה כאשר הם נוקבים בשם המפורש של ה'.
בנוסף לנינוה ולמלחים, גם יונה עצמו עובר תהליך של תשובה. הוא ניסה לברוח ממשימתו, אך שב למלא את רצון ה' לאחר שניצל ע"י הדג ונוסח תפילתו כהודייה מעיד על כך. ה' מעביר את יונה שיעור בזמן שנזרק לים וכמעט טבע, שהכל נראה אבוד וללא שום סיכוי. יונה הבין שאם הוא הצליח לשוב אל ה' על סף תהום, גם אנשי נינוה הרשעים יכולים לשוב אל ה'.
אנשי העיר נינוה קיבלו את אזהרתו של יונה וחזרו בתשובה. לפי הפשט, נראה שתשובתם הייתה שלמה, אבל הגמרא טוענת שתשובתם הייתה מזויפת. כך או כך, כאשר ה' סלח לנינוה, יונה לא מרוצה משום שידע שתשובתם היא רגעית וזמנית, וכמו-כן, היה לו קשה לקבל סליחה לרשעים על חטאים חמורים לאחר חזרה מהירה בתשובה. בכך יונה מזכיר את ספר איוב העוסק גם הוא בצדק האלוקי: בעוד איוב שואל על סבל הצדיק (צדיק ורע לו), יונה שואל על הצלת הרשע (רשע וטוב לו).
תשובת ה' ליונה מתגלמת במעשה הקיקיון, צמח ששימש כצל ולמחרת התייבש מתולעת. ה' מעביר מסר ליונה ע"י הקיקיון: אם אתה מרחם על צמח, קל וחומר שאני אחוס על אדם "אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ" – החטא פעמים רבות נובע מבורות ומחוסר דעת ומשום כך האדם ראוי לרחמיו של ה' ולא לעונש. הקיקיון בן לילה היה ובן לילה אבד, ולמרות זאת הייתה מציאותו הרגעית חשובה בעיני יונה בשל יום החסד שהעניק לו הקיקיון בצל שנתן לו. גם תשובתם של אנשי נינווה שקמה בן לילה מחמת יראת החורבן ועתידה לנבול בן לילה, יקרה בעיני ה' כדי לדחות מחמתה את גזר דינם.
קריאת ספר יונה במנחה של יום הכיפורים באה להעביר לנו מספר מסרים חשובים לפני הנעילה: 1) אם תשובת אנשי נינוה הרשעים התקבלה, על אחת כמה וכמה שתשובתנו תתקבל. 2) גם אם התשובה זמנית ונחזור לסורנו מהר מאד, התשובה יקרה מאד בעיני ה'. 3) רצף של בעלי התשובה בסיפור (המלחים, יונה, אנשי נינווה) מראה שהתשובה פתוחה לכולם ובכל עת. 4) התשובה של יונה מראה לנו שאסור להתייאש כשהכל נראה אבוד, אפילו כשיש גזרה.
שלושת ההפטרות של הושע, ישעיהו ויונה שוזרים לנו מסר מקיף לגבי התשובה: הושע פותח בקריאה לשוב לדרך ה' שאוהב את עמו גם לאחר חטאיהם ומצפה לשובם, ישעיהו מחדד שהתשובה איננה רק צום ותפילה אלא תיקון חברתי ומעשי, ויונה מראה שגם תשובה רגעית מתקבלת לפני ה'.
מתחילת חודש אלול אנחנו מעוררים בכל יום את מידת הרחמים של הקב"ה ע"י סוד י"ג מידות הרחמים שה' גילה למשה רבנו ("אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת…") ובעוד כמה ימים נחתום 40 יום של סליחות, בתקווה שיתקבלו תפילתנו ברצון, כמו שה' הודיע למשה בסיום 40 יום של תחנונים בהר סיני: "סלחתי כדבריך". השיבנו אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם.
