מחיית עמלק
שבת זכור היא השנייה בסדרת ארבע השבתות שהתחילה בשבוע שעבר עם פרשת שקלים, ועוסקת בחשבון ההיסטורי של עם ישראל עם עמלק. ביחידת המפטיר קוראים כמה פסוקים המצווים על עם ישראל לזכור לדורות את המלחמה עם עמלק ולהשמידו: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" וההפטרה מספרת על מימוש (חלקי) בידי שאול של הצו להשמיד את עמלק. שאול חמל על אגג מלך עמלק ועל השלל ולא מילא צו זה במלואו, בניגוד לצו האלוהי, ובשל כך איבד את מלכותו. שמואל הנביא עצמו הוציא את אגג להורג. נחזור לסיפור זה בסוף המאמר. הקשר בין ההפטרה ליחידת המפטיר ברור – מחיית זרע עמלק. הסיבה שקוראים את זה בשבת שלפני פורים היא שהמן הצורר היה מזרעו של אגג מלך עמלק.
מצוות מחיית עמלק מעלה מספר שאלות: 1) מי היה עמלק ומה היה חטאו כבד כ"כ שצריך להכחידו? ולכאורה, בסתירה לתורה, האוסרת נקימה ונטירה 2) מדוע צריך היה לקיים את העונש דווקא בתקופת שאול, ומדוע שאול לא מילא את המצווה במלואה? 3) מה סיפור עמלק אומר לעבודה הרוחנית שלנו ואיך זה מכין אותנו לחג החירות? חשוב לזכור שהתורה אינה אוסף סיפורי היסטוריה בלבד, אלא מתנהלת גם בפנימיות הנפש של כל אחד, ולכן עלינו להתבונן מה הוא אותו עניין רוחני שעמלק מייצג בפנימיות שלנו ומה פשר המלחמה הזאת.
נתחיל בשאלה הראשונה: עמלק היה נכדו של עשו ועל שמו נקרא העם העמלקי. עמלק בא ותקף את ישראל כחודש אחד בלבד לאחר שיצאו ממצרים בצורה אכזרית. עמלק וצאצאיו המשיכו להטריד אותנו במשך כל הדורות, מימי יהושע, דוד המלך, שאול המלך ועד לימי מרדכי ואסתר, והם ממשיכים לתקוף אותנו בכל דור עד עכשיו. כיום, הדרך היחידה לזהות את עמלק בוודאות היא למעשה רק בדיעבד: מי שמוכן להמית את עצמו רק בכדי להרוג את ישראל הוא מזרעו של עמלק.
כדי להבין מה חמור חטאו של עמלק, נזכר בפרשת 'בשלח' – עם ישראל יוצא ממצרים ביד רמה אחרי כל הניסים שהקב"ה עשה עמהם, כל האומות יראו מפני בנ"י ורק עמלק יצא להלחם בהם ללא שום סיבה, כאשר עם ישראל "עייף ויגע", ועמלק מנצל עובדה זו ומזנב בכל החלשים והנחשלים, אכזריות לשמה. בפסוק "אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", המילה ‘קָרְךָ’ באה מלשון קרירות, ורש”י אומר: “צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה, אף ע”פ שנכווה, קירר אותה בפני אחרים”. כלומר, עמלק פתח במלחמה שאין לה שום סיבה (צבאית או מדינית) אלא כהתרסה לשמה כנגד מלכות השם בעולם ועמו הנבחר ישראל, ולכן והקב”ה ציווה על מלחמת חורמה כנגד עמלק.
הרמב"ם פותח את הלכות מלכים כך: "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך… ולהכרית זרעו של עמלק… ולבנות בית הבחירה". סדר זה של הפעולות תואם לסדר המאורעות במקרא: מיד לאחר שנכבשה הארץ בתקופת יהושע והשופטים והובטחו גבולותיה, הגיעה השעה לקיים את הצו ההיסטורי ועל כן, שאול, בהיותו המלך הראשון לישראל, נצטווה על מחיית עמלק, כ 400 שנה לאחר יציאת מצרים. הסדר הזה של הפעולות כפי שמתאר הרמב"ם הגיוני: אין טעם למלכות בישראל ובית המקדש, כל עוד קיימת אותה אומה עמלקית שהתנגדה בעזות מצח לרצון ה' ולמלכותו, ועל כן, נדרשת השמדתו. ובאותו אופן, לא תיתכן גאולה ובניין הבית השלישי בלא שיושמדו אויבי ישראל, ולכן חייבים בזכירה מתמדת של מחיית עמלק עד בוא הגאולה השלמה.
עמלק מסמל אם כן את כל מי שמעז לצאת נגד מלכות ה' ועם ישראל ועל כן זו מלחמה לכל דור ודור נגד עם זה, בכל גלגוליו השונים. ומכאן נבין את ההכנה בשבת זו לחג הפסח: בעוד שחג הפסח בא ללמדנו כי תיתכן גאולה פאסיבית ויש בכוח ה' להוציא עם מתוך גוי, פרשת זכור מלמדת אותנו כי ארוכה הדרך בין הגאולה הראשונה לזו האחרונה, ועם ישראל, גם כשיזכה לארץ משלו ולעצמאות, עדיין אין הגאולה שלמה, כל עוד עמלק לא הושמד וכל עוד קיימת שנאה לישראל בעולם.
ברובד הפנימי, המילה ‘קָרְךָ’ בַּדֶּרֶךְ באה מלשון ‘מקרה’ ו’קרירות’ מה שמרמז שכוחו של עמלק פועל על הנפש בדרכים שונות שמטרתן אחת: לומר לנו שהכל במקרה, שאין יד מכוונת, לקרר אותנו מאמונה ע"י הכנסת ספק בליבנו – ‘עמלק’ בגימטרייה עולה 240, כמו המילה ‘ספק’. כאשר דור המדבר היה קרוב להיכנס לארץ, הגיעו בלעם ובלק להסיט את העם מבחינה רוחנית – האותיות האחרונות של בלעם ובלק, ‘עם’ ו’לק’, מגלות את שמו של עמלק, משום ששניהם באים מאותו שורש רוחני שלילי. המלחמה בנפש נעה על הציר שבין האמונה שבאה מכוחו של משה רבנו לבין הספק הגדול שבא מכוחו של עמלק.
מעבר למלחמה הפנימית האישית שכל אחד מאתנו מחויב להילחם בעמלק, גם בפנימיות האומה יש לנו מלחמה גדולה עם הכח של עמלק: המן האגגי מזרע עמלק שרצה להשמיד את היהודים, טען בפני המלך אחשוורוש, “יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ”. חכמים אמרו, “עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד”, שהם חיים בפירוד זה מזה, שונאים זה לזה. אפילו האויב שלנו יודע שכאשר אנחנו מפורדים ומסוכסכים אפשר לפגוע בנו בנקל, כמו שראינו בתקופה שלפני ה 7 באוקטובר. הכח של עמלק עושה בנו שמות, מסכסך ומפלג. העבודה שלנו, של כלל ישראל, היא עבודת החיבור. לכן בסיפור המגילה אומרת אסתר למרדכי, “לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים”, המגן הכי טוב שלנו כנגד כל הצוררים ובראשם עמלק זה האחדות שלנו.
נחזור לסיפור עם שאול להבין מדוע הוא חס על עמלק, ונעזר בדברי הגמרא השופכת מעט אור על מה שקרה שם: "בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול, לך והכיתה את עמלק, אמר לו שאול: ומה נפש אחת אמרה תורה, הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה. ואם אדם חטא, בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו, קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: אל תהי צדיק הרבה'". כמה זה רלוונטי למלחמה שלנו כיום מול החמאס עם קולות התוהים למה לאבד נפשות של "חפים מפשע". אין כזה מושג "בלתי מעורבים", כולם מעורבים בטרור בדרך כלשהיא וההתחשבות בהם היא בעוכרינו. יש מצבים שצריך לשים את השכל והרגש בצד ולפעול לפי הצו האלהי כי "לא מחשבותיי מחשבותיכם".
הסיפור עם שאול ועמלק בא ללמד אותנו שאנו חייבים להיכנע בהכרתנו לחכמה האלהית ולהבין שאין קיום למלכות ה' כל עוד עמלק קיים, ועלינו מוטלת המשימה של השמדת הרוע מן העולם, עד הגאולה: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ".
