גלות עשרת השבטים

מה גרם לגלות עשרת השבטים? 

למרות שהפטרת דברים פותחת את ספר ישעיהו, היא אינה הראשונה בנבואות ישעיהו על פי סדר הזמנים (ראשית נבואות ישעיה הן בפרק ו, לאחר שזכה לגלוי השכינה ומינויו לנביא), והיא נבחרה לפתוח את הספר מפני שהיא כוללת את תמצית הלקחים העולים מכל דברי הנבואות שבספר ישעיהו, ולכן זו הזדמנות טובה לסקור במאמר זה את עיקרי נבואתו של ישעיהו, וננסה להבין את הסיבות שהביאו לחורבן שומרון, בירת ממלכת ישראל (כ 130 שנה לפני חורבן בית ראשון).

בעוד שעיקר החטאים בתקופתו של ירמיהו היו בעבודה זרה, בתקופתו של ישעיהו עיקר החטאים היו בתחום החברתי. מתוך ההפטרה אנחנו רואים שרוב העם היו נאמנים לעבודת ה', מרבים בקרבנות ובתפילה, ושומרים את השבת ואת המועדים. אבל, כל זה לא היה רצוי לפני ה', מפני שהעם חטא בעברות שבין אדם לחברו. ישעיהו אומר לעם כי הקרבנות אינן כמעין שוחד לה', שבגללו יעלים עיניו מחטאות המקריב, ולכן אין לו עניין בקרבנות, אלא בהתנהגות חברתית ראויה, ובמיוחד במערכת משפט צודקת: "שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם, רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה". כדי שהמצוות שבין אדם למקום יתקבלו לפני הקב"ה ברצון, חייבים עושי המצוות להיות ישרים ומוסריים, עם ערכים של אמת, חסד ורחמים, צדק ומשפט.   

ישעיהו, כמו בני דורו הנביאים (הושע, עמוס ומיכה) מוכיח את העם לאורך ספרו נגד שחיתות מוסרית: שוחד, גזל, עושק הדלים, שפיכות דמים, זלזול ביתומים, זנות, הוללות, רדיפת ממון, הטית המשפט ושחיתות שלטונית. מלבד תוכחות אלה, נבואות ישעיהו עוסקות במגוון רחב של נושאים תיאולוגיים ומדיניים: 

א) הנהגת ה' – בדומה לירמיהו, ישעיהו מבליט את המסר שה' שולט בהיסטוריה ומכוון את מהלכיה, אך עם זאת, האדם אחראי למעשיו. מלכי אשור ובבל מבצעים את שליחותו של ה' מבלי שידעו, אך הם נענשים על גאוותם ועל אכזריותם. דברים אלה מעוררים סתירה לכאורה בין גזרת ה' ובין הבחירה החופשית, וישעיהו מספק תשובה לסתירה הזאת: האדם נדרש ללכת בדרך הטובה כאילו הכל תלוי בו, אך גם לבטוח בה', ולראות בכל את יד ההשגחה ("הכל צפוי, והרשות נתונה" במסכת אבות).

ב) העולם עומד על התורה – ישעיהו והושע הדגישו את חשיבות עם ישראל לקיום העולם כולו: כשעם ישראל מקיים בנאמנות את מצוות התורה, העולם כולו עומד על תקנו, וכשהוא חוטא, משתבשים בגלוי סדרי עולם וחוקותיו, ואף העולם כולו עלול להיחרב – רגע אחד ללא לימוד תורה, והעולם נחרב. רק כשישראל ישוב בתשובה שלמה, עתיד העולם לחזור לתיקנו ולהוויתו. 

ג) רוממות ה' מול שפלות האדם – ישעיהו מבליט את קדושת ה' לעומת שפלות האדם וגאוותו. הגאווה נתפסת כשרש החטא, הן אצל היחיד והן אצל אומות העולם. ישעיהו קושר בין חיי מותרות ועבודה זרה: מתוך רדיפה אחרי עושר ותפנוקים, האדם בא לידי גאווה, והגאווה מביאה אותו לידי עבודה זרה. מי שמכיר בשפלותו ומתבטל כלפי רוממות ה', זוכה לקרבתו. 

ד) דעת אלהים – ישעיהו מזהיר מפני קיום מצוות מתוך הרגל ושגרה חיצונית, ללא כוונה פנימית, יראה ואהבה. היראה האמיתית נובעת מהכרה פנימית, מתוך 'דעת אלהים' כפי שהושע הגדיר בנבואותיו – זו אינה ידיעה פשוטה, כי אם ידיעה שיש בה התבוננות בדרכי ה', ידיעה שהיא מדרגה של תודעה מורמת. הושע תבע מעשים טובים הכרוכים בדעות ישרות, בדרכי מחשבה והגיוני לב נכונים. ידיעת אלהים היא ידיעת התורה וקיומה הלכה למעשה, לפרטיה ולכל כוונותיה.

ה) משענת ה' – ישעיהו והושע הוכיחו את העם ששכחו שה' מושיעו, ושם את מבטחיו כמנהגם של כל גויי הארצות, בכוחו ובעוצם ידו. שכחה זו היא שהביאה את שתי הממלכות (ישראל ויהודה) לכרות בריתות עם הממלכות החזקות שבאזורם ולסמוך על עזרתם, אלא שקשרים אלה לא הועילו והתוצאה הייתה שישראל שועבדו לגמרי לאשור, ומצרים שימשה כמקום קבורה לגולים. רק לאחר שישראל ייכשלו כישלון חרוץ במדיניות החוץ, הם ייווכחו שאין להם על מי לסמוך, אלא על ה' בלבד.