על מה חרב בית ראשון?
נבואותיו של ירמיהו הן מן המקיפות והעמוקות שבתנ"ך – שילוב של תוכחות נוקבות, נבואות פורענות קשות, דברי נחמה, ונבואות לגויים, ולכן זו הזדמנות טובה לסכם במאמר זה את משנתו ותוכחותיו של "נביא החורבן" (ירמיהו התחיל לנבא כ 40 שנה לפני החורבן ו"זכה" לראות את נבואותיו מתגשמות), ולהבין על מה ולמה חרב הבית הראשון.
כרקע לתוכחת העם, ירמיהו מסביר לעם את הנהגת העולם: ההכרה באלוהי ישראל כבורא העולם ומנהיגו – הוא שברא את הארץ, את האדם ואת כלל היצורים: "אנכי עשיתי את הארץ את האדם ואת הבהמה… בכחי הגדול ובזרועי הנטויה". השמים והארץ מלאים בכבודו: "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא". ירמיהו מדגיש את הסדרים הקבועים שהקב"ה נתן לבריאה: חוקים קבועים לשמש ולירח, גבול לים, עונות קבועות לגשם ולקציר – הכול משקף חכמה ותבונה אלוהית. עיני ה' משוטטות בכל הארץ, פקוחות על דרכי האדם, אין נסתר ממנו: "כי עיני על כל דרכיהם, לא נסתרו מלפני…". הקב"ה בוחן כליות ולב, ויודע כל מחשבה. כל כוונתו בזה להזהיר את האדם, שכשהוא חוטא, ה' יודע מכך, ולכן שכרו ועונשו של האדם נגזרים ממעשיו: "לתת לאיש כדרכו, כפרי מעלליו". עקרון האחריות האישית והבחירה החופשית מורכב מ 3 יסודות: 1) האדם תמיד יכול לחזור בתשובה ולהנצל מהעונש. 2) אדם שאינו חוזר בו מדרכו ייענש, גם אם היה צדיק לפני כן. 3) זכות אבות נשמרת לאלפי דורות ("עושה חסד לאלפים") ומנגד, חטא אבות נושא חובה לדור הבנים ("משלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם"), אבל רק אם הבן ממשיך בדרך הרעה. אם הבן הולך בדרך טובה או חוזר בתשובה, הוא לא יישא בעוון האב.
מסרים בסיסיים אלה של ירמיהו תקפים לכל העמים, אך בעיקר לעם ישראל, העם הנבחר ("קודש ישראל לה', ראשית תבואתה"), שאמור לייצג לכל האומות את דרכי הנהגת ה' ומצוותיו, כדי שכולם יכירו במלכות ה' בעולם. לצורך כך, ה' כרת ברית עם ישראל שביסודו מאד פשוט: עם ישראל אמור לקיים את התורה ומצוותיה ובתמורה יזכה לברכה ולהגנה. ברית זו תתקיים לעולם, כמו חוק טבע. בפועל, הציפייה הזו נכזבה – עם ישראל הפר את החוזה ובגדו באמונתם. ירמיהו מזכיר במפורש את הפרת זכות האבות: "הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם". בגידה זו היא אחד הבטויים החוזרים ונשנים בספר ירמיהו וכן אצל שאר הנביאים, כאשר כל נביא משתמש במשל שונה לתאר את הבגידה: בהפטרה, ירמיהו משתמש במשל הכרם והגפן, הושע משתמש בדמוי של אשה זונה ויחזקאל משתמש במשל של ילדה "אסופית" שהושלכה לשדה לאחר לידתה, ה' אוסף אותה ולוקח אותה תחת חסותו, והיא בוגדת בו.
עיקר הבגידה היה בעבודה זרה וירמיהו חוזר על חטא זה שוב ושוב: "כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו", וכן "שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו". העבודה הזרה נעשתה באהבה ובשמחה, תוך מסירות רבה, עד כדי הקרבת בנים למולך. כמו-כן, מצוות רבות מעשרת הדיברות הופרו: שבועת שקר, חילול שבת, שפיכות דמים, ניאוף, גזל וחמס, אהבת בצע והטיית המשפט. מלבד תיאור חטאים כלליים אלו, מזכיר ירמיהו מצוות רבות שעוותו בקיומן: 1) שחרור עבדים: העם שחרר את עבדיהם העבריים ומיד החזירם לעבדות. 2) תרומות וקדשי המזבח: חיללו את קדשי ה' בכך שאכלו מהם זרים ופסולים. 4) קרבנות – הקרבת קרבנות מתוך ציפייה לפייס את ה', מבלי כוונה אמיתית ושינוי פנימי. חטא אי-שמיטת הקרקע היה אחד העונשים של מידה כנגד מידה – הגלייה מהקרקע וכן שנת גלות לכל מחזור שמיטה.
עיקר תפקידו של ירמיהו כנביא, כשאר נביאי ישראל, היה לקרוא לעם ולמנהיגיו לשוב בתשובה שלמה אל ה' ולשמור את מצוותיו. ירמיהו הדגיש כי כבר בדורות קודמים שלח ה' את נביאיו "השכם ושלוח", אך העם סירב להקשיב. ירמיהו עצמו שב ופנה אל העם בלשון תחנונים ונזיפות: "שובה משובה ישראל", "שובו בנים שובבים", "כבסי מרעה לבך ירושלים", ועוד. אף שידע מראש שהעם לא יישמע אליו, כשם שהתעלמו מדברי הנביאים שקדמו לו, לא נמנע מלהוכיח.
ירמיהו ניבא נבואות פורענות חריפות אם העם לא יחזור בתשובה, והזהיר שוב ושוב: תחילה התראה באמצעות בצורת, לאחר מכן מלחמה, ולבסוף ביאת אויב מצפון, אשר יצור על ערי יהודה, יחריבן, יגלה את יושביהן, יביא עמו רעב, דבר והשמדה כוללת.
בדומה לנביאים אחרים, ניבא ירמיהו על גויים רבים, והוכיח גם אותם על חטאיהם. בירמיהו נמנים למעלה מעשרים עמים שייענשו אם לא ייכנעו לשלטון בבל, שהיא "עבדו" של ה', שהגשימה את תוכניותיו של הקב"ה בעולם. מרידתם בבבל תיחשב כמרידה בהשגחת ה'. בבל, לעומת זאת, שהייתה כלי ביד ה' להעניש את ישראל, חטאה ברגע שהשתמשה באופן מופרז בשליחותה, התגרתה בה' ובטחה באליליה. לפיכך, ירמיהו ניבא כי תיענש במידה כנגד מידה: "כאשר עשתה, עשו לה". חרף כל אלה, לא נמנע ירמיהו מלקרוא גם לעמים לשוב בתשובה. הוא הבהיר שאם ילמדו את דרכי ה', ייבנו בתוך עמו, ואם לא, ייענשו. לבסוף, באחרית הימים, גם הגויים יכירו במלכות ה' וילכו בעקבות ישראל, כפי שנאמר: "ונקוו אליה כל הגויים לשם ה'", "אליך גויים יבואו מאפסי ארץ", "וידעו כי שמי ה'".
