חודש חשוון – ממר למתוק
חודש חשוון לאחר החגים מהווה הזדמנות טובה לפתוח את מאמרי החודשים ברובד הסוד. נפתח תחילה בהסבר כללי על פנימיות החודשים ולאחר מכן נתמקד בחודש חשוון.
בניגוד לתפיסה הרגילה שרואה בזמן קו רציף וטכני, היהדות רואה בו מנגנון פנימי עמוק של התחדשות והתפתחות. השפה העברית מגלה לנו זאת דרך המילים עצמן: המילה "שנה" מלשון שניות, מבטאת מצד אחד חזרתיות ושניות, אך מצד שני שינוי. ה"חג" הוא מלשון מחוג שנע במעגל וחוזר לאותה נקודה, ואילו ה"חודש" כשמו כן הוא, נועד להביא התחדשות. מעל כל מערכת הזמן הזו ניצב הקב"ה, ששמו המפורש מקפל בתוכו את המילים "היה, הווה ויהיה", ללמדנו שהוא נמצא מעל הזמן ומחיה אותו בכל רגע.
המבנה הרוחני של הזמן מתבטא בכך שלכל אחד משנים עשר חודשי השנה יש צירוף מיוחד של ארבע אותיות שם הוי"ה, כאשר בכל חודש מופיע הרכב אותיות ייחודי המורה על אופי ההשפעה הרוחנית. תורת הסוד מלמדת כי האותיות י' ו' הן אותיות זכריות, המבטאות השפעה, התפשטות של אור וחסד גלוי. לעומתן, האות ה' הכפולה של השם המפורש היא אות נקבית, המייצגת דין וחיסרון (כלי ריק). סדר הופעתן בצירוף של כל חודש קובע את אופיו הרוחני ואת סוג ההשפעה הרוחנית שיורדת לעולם באותו פרק זמן – כאשר האותיות הזכריות מופיעות לפני האותיות הנקביות, החודש מתאפיין בריבוי חסדים, ואילו כאשר האות ה' קודמת להן, מתגלה תחילה החיסרון והדין, ומתוכו נדרשת עבודת האדם. האריז"ל אומר כי בכל ראש חודש יש לכוון בברכת מוסף לצירוף האותיות השולט באותו חודש (הצירוף מופיע בסדורים).
דוגמאות: הצרוף של חודש ניסן הוא צרוף השם המפורש כסדרו: י-ה-ו-ה, היוצא מראשי התיבות של הפסוק “יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ”: חודש זה הוא זמן של חסד והארה גדולה (כי אות י לפני ה ואות ו לפני ה) – זהו החודש של יציאת מצרים, חודש עם מסוגלות נסית. לעומת זאת, הצרוף של חודש תמוז הוא ה-ו-ה-י, היוצא מסופי התיבות של הפסוק “זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי” (של המן הרשע), ומעיד על מצב חסרון ודין בחודש זה (כי אות ה לפני אותיות י' ו') – שבירת לוחות הברית הייתה בתמוז וכן הבקעת חומות ירושלים בחורבן בית המקדש.
צירוף האותיות של חודש חשוון הוא ו-ה-ה-י היוצא מהפסוק "וְהַדְּבַשׁ הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה" (דברים כ”ו), מה שמעיד שחציו הראשון של החודש מאופיין בחסד (האות ו לפני ה) וחציו השני של החודש מלמד על מצב של דין (ה לפני י). מצד אחד, יכול להתגלות בחודש הזה אור גדול, ומצד שני, יכול להיות בו חושך גמור. העבודה שלנו בחודש הזה סובבת על היפוך הדין לחסד. רמז לכך מצוי במילה 'דבש' המופיעה בפסוק של החודש: הדבורה הינה טמאה, אבל הדבש שיוצא ממנה טהור, רמז לכך שישנה מציאות שבה הדינים מתמתקים. אופי זה מתבטא גם במזל החודש, מזל עקרב – באמצע שמו האותיות ק”ר ובחיצוניותו האותיות ע”ב. ע”ב בגימטרייה חסד, שעלינו להגביר את החסד בחודש זה כדי להתגבר על הקור החיצוני והפנימי.
חודש חשוון על פניו נראה אפרורי, שכן אין בו אפילו חג אחד אחרי שפע החגים וההתעלות של חודש תשרי. זהותו של החודש ניכרת בשמו: הוא נקרא "מר-חשון", מלשון מרירות על היעדר החגים. הירידה משיא הדבקות של תשרי אל שגרת החול והרפיון של חשוון עלולה לייצר תחושה של נפילה. לא בכדי, בספר היצירה (הספר הקדום ביותר של תורת הקבלה המיוחס לאברהם אבינו) מובא שהאות המנהיגה את חודש חשוון היא האות נ', המרמז על "נפילה". באלף-בית של מזמור "אשרי יושבי ביתך" חסרה האות נ', משום שהיא מסמלת את הנפילה. ה"בני יששכר" מפרש כי בחודש חשון היתה המרידה במלכות בית דוד ע"י ירבעם – הוא המציא חג בחודש חשוון והעביר את חג הסוכות מתשרי לחשון כדי למנוע את עשרת השבטים לעלות לירושלים. דוד המלך צפה ברוח קודשו את הנפילה והציב מיד אחריה את התיקון באות ס': "סומך ה' לכל הנופלים". כאן מתגלה הסוד הנפלא של הסמיכה והנס: החיבור בין האות נ' של חודש חשוון לבין האות ס' המייצגת את חודש כסלו הבא אחריו יוצר את המילה "נס" – האור הגנוז של חנוכה (בכסלו) מתקן את נפילת חשון.
חודש חשוון הוא גם החודש שבו החל המבול בדורו של נח בפרשתנו. לקח המבול מלמד אותנו שכאשר נוצר חלל ריק של שגרה ללא תוכן, מים עלולים לשטוף את העולם.
חודש חשוון משמש כנקודת הכרעה: אנו יכולים לתת לשגרה להפוך למים הרסניים של קושי, או לבחור להפוך אותם למי גשמים של ברכה וצמיחה דרך התחברות לתורה. כלי מרכזי בדורנו הוא הלימוד בפנימיות התורה. כשם שנח נצטווה לבנות תיבה כדי להינצל ממי המבול, כך פנימיות התורה משמשת כ"תיבת נח" של דורנו. רשב"י (מחבר ספר הזוהר) בעצמו קרא לספר הזוהר תיבת נח. הוא אמר שבדור שלנו מבול גשמי לא יחזור, אבל אנחנו נמצאים בתוך מבול רוחני. הכניסה אל "תיבות" התפילה ואל סודות התורה מספקת לנו הגנה רוחנית מול העולם שבחוץ.
כלי רוחני נוסף חשוב בחודש בחשוון הוא עבודת התפילה. החיד"א אומר שלאחר ה"אורות הגבוהים" של החגים, הסגולה של חשוון היא להפוך את ה"מר" (של מר-חשוון) ל"רם". הרבי מרוז’ין אומר שמרחשון זה מלשון מרחשן, שהשפתיים ממשיכות לרחש כל החודש. בהקשר הזה, החוש המקושר לחודש חשוון הוא חוש הריח. חוש הריח נחשב לחוש הרוחני ביותר, כזה שהנשמה נהנית ממנו, ולא הגוף החומרי. זהו החוש היחיד שלא נפגם בחטא עץ הדעת, והחוש שלפיו ישפוט המשיח. חוש הריח מייצג את היכולת להתחבר לאמת ולפנימיות הדברים גם כשהעיניים הגשמיות רואות חושך והסתר. התפילה של חודש חשוון נשענת על החוש הטהור הזה: תפילה פנימית הנובעת מנקודת הנשמה – הנשמה מקשרת את האות נ' של החודש אלינו: המילה נשמה (אותיות 'נ' שמה'). כאשר אדם מתבונן פנימה ומזהה את הנשמה שבו, הוא מקבל את הכח להתעלות מעל מגבלות הגוף והחומר.
לסיכום, אע"פ שחשוון נראה כחודש של ירידה והסתר, טמונה בו ההבטחה הגדולה מכולם. שלמה המלך סיים את בניין בית המקדש הראשון בחודש חשוון, אבל הבית נשאר סגור עד חנוכתו בתשרי. כתמורה, חז"ל דורשים שהקב"ה הבטיח לחודש זה שבתוכו ייבנה ויחנך בית המקדש השלישי. החודש שחסר בו חג, ממתין לחג הגדול מכולם. בניין בית המקדש לא יקרה מעצמו, אלא דורש מאיתנו לבנות כלים של גאולה בתוכנו. כשאנחנו הופכים את השגרה האפרורית להזדמנות של חסד וחיבור בין אדם לחברו, אנו מכינים את הקרקע להשראת השכינה ולבניינו השלם של הבית השלישי, במהרה בימינו, אמן.
