פרשת חיי שרה

הפטרת השבת עוסקת בשלהי מלכותו של דוד המלך ובאדוניה בנו השלישי שביקש לתפוס את המלוכה בכח, עוד בחיי אביו, ובדרך שבה נתן הנביא ובת שבע (אמו של שלמה), סיכלו מזימה זו וגרמו לדוד להכריז על בנו הרביעי, שלמה, כיורשו.

הקשר המיידי לפרשה הוא לשוני: על אברהם בפרשה ודוד בהפטרה נאמר "זקן בא בימים" – שפירושו כמי שחיו שנים רבות, ולא אחת, פירוש "ימִים" במקרא הוא שנים.

מעבר לקשר הלשוני יש קשר הדוק יותר – בשני הסיפורים אנו רואים לפנינו ראשי משפחות, שבהגיעם לעת זקנה דואגים להמשך השושלת: אברהם דואג להשיא את בנו לאישה מתאימה ובכך מבטיח שמורשתו לא תישכח, ודוד בוחר את יורשו שלמה ומבטיח בכך את המשך השושלת הראויה בעיניו. בשני המקרים אין דעת האב נתונה לגדול בשנים מבין הבנים, לא לישמעאל ולא לאדוניה, אלא לצעיר יותר, הראוי יותר למילוי התפקיד מבחינה דתית מוסרית.

אולם, הרבה יותר בולטים ההבדלים בדמויות האבות והבנים, בין מה שמסופר בפרשה ובהפטרה – אברהם הוא זקן, אך עדיין כוחו אתו, בעל החלטה ושיקול דעת, הוא היוזם והמתכנן, נושא אישה נוספת ומוליד עוד שישה בנים. ואילו מנגד, רואים את דוד מלך זקן, שלא כ"כ מעורה במתרחש בחצר המלכות, ואף כח גופו אינו עוד איתו, עד כי יש צורך לחפש לו נערה יפה, כדי שתשכב בחיקו ותחמם אותו.

כמו-כן, רב ההבדל בבנים: יצחק מכונה כ"בן אדוניו" בפי אליעזר עבד אברהם, ומקבל עליו את מצות אביו, ולעומתו, אדוניה בפעילות חתרנית, מבקש לקחת את המלוכה ולפעול נגד רצון אביו. שלווה כמעט אידילית באהל אברהם לעומת אווירת מתיחות בחצר המלכות של דוד, ולכן ערכה הרב של ההפטרה בזה, שדווקא מתוך הבלטת הניגוד, אנו רואים את הפשטות שבסיפורי התורה – האהל של תקופת האבות ועתידו נראים הרבה יותר חזקים מחצר המלכות המפוארת, שכבר נראים בה סימנים ראשונים של ירידה והתפוררות.

יתרה מכך, בניגוד למאבק הירושה על כס דוד, אשר סופו בהריגת אדוניה על פי פקודת שלמה אחיו בפרק הבא, בפרשה מסופר על חלוקת רכושו של אברהם בין בני קטורה לבין יצחק, ואף מסופר בה על השלמה בין יצחק וישמעאל,  אשר גורש יחד עם אמו מבית אברהם, כאשר שניהם עומדים יחד על קברו של אביהם.