פרשת האזינו

הפטרת האזינו היא שירת דוד המלך בספר שמואל ב, בדיוק אותה הפטרה שקוראים בשבת של שביעי של פסח, בשירת הים. הקשר בין הפרשה וההפטרה הוא כמובן השירה – בשתי השירות יש שירה לעכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא. 

בשתי השירות יש דמיוני לשון מרובים, כגון בתיאור זעמו של ה' – בפרשה: "כִּי אֶש קָדְחָה בְאַפִי וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית וַתֹּ֤אכַל אֶ֨רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ", ובהפטרה: "ִוַיִּתְגָּעַ֤שׁ וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ. עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל. גֶּֽחָלִ֖ים בָּֽעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ".

לצד הדמיון, קיימים גם הבדלים בין שירת האזינו שנאמרה מפי משה לבין שירת דוד: הראשונה נמסרה לו מידי ה', ואילו השנייה היא יצירתו של בשר ודם; הראשונה עיקרה נזיפה ואזהרה, והשנייה היא דברי שבח והודאה; הראשונה עוסקת בעם ישראל ובגורלו, ואילו השנייה במשורר (דוד) ובקורותיו בלבד. שירת דוד דומה מאד למזמור י"ח בתהלים, וכדרך התפילות והשירות שבמקרא, נאמרה גם שירה זו בלשון שתהא ראויה לשמש בתפילה לדורות, על כל התשועות שאירעו למלכי בית דוד ולעם ישראל כולו בכל דור ודור.

בשירת דוד יש 3 חלקים עיקריים: החלק הראשון (ב-כ) מדבר במעשים שקודמים לזמן עלייתו של דוד על כס המלוכה, וכנגדו החלק השלישי (לג-נא), מדבר במעשים שאירעו לדוד לאחר שעלה על כס המלוכה ובעיקרן ניצחונותיו במלחמות, ואילו החלק השני (כא-לב) הנמצא באמצע השירה, כולו דברי הגות על מדותיה של ההשגחה הכללית והפרטית וגדריה, והוא ערוך על דרך של מידה כנגד מידה, כלומר הצלתו של דוד הייתה הגמול הראוי לו כפי צדקתו ובטחונו בה'. דוד חותם את השירה שהבחירה בו ובית מלכותו תיכון לעולם: "מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם".

שירת דוד דומה מאד כאמור למזמור י"ח בתהלים, המזמור היחיד שנכלל בשני הספרים (שמואל ותהלים), והסיבה לכך, לפי הפרשן אברבנאל, קשורה לתוכנה המיוחד וכן לזמן חיבור השירה וספר תהלים: "דוד חיבר שירה זו בבחרותו, בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות, על מנת שבכל פעם ופעם שהיה הקב"ה מצילו מכל צרה, היה משורר את השירה הזאת. ושירה זאת הייתה גם כוללת לכל התשועות, ומפאת כלליותה, נשתמרה בספר שמואל. ואילו את ספר תהילים חיבר דוד בסוף ימיו, להנהגת המתבודד, ולסדר לפניו התפילות והתחנונים אשר יאמר ויתפלל האדם בעת צרותיו ולכן הכניס בה מספר שנויים ובאורים בתהלים, כדי שלא יטעו בהבנתה. 

כדרך התפילות והשירות שבמקרא, נאמרה גם שירה זו בלשון שתהא ראויה לשמש בתפילה לדורות, על כל התשועות שאירעו למלכי בית דוד ולעם ישראל כולו בכל דור ודור. וכבר עמדו חז"ל על עניין זה ואמרו בראש מדרש תהילים למזמור י"ח: "כל מה שאמר דוד בספרו אמרו כנגדו וכנגד כל ישראל, וכנגד כל העתים אמרו".