פרשת כי תבוא (דברים כ"ו א' – כ"ט ח') עוסקת בהכרת הטוב לה' ובמחויבות לברית שבין עם ישראל לאלוהיו. הפרשה פותחת במצוות הביכורים, שבה מביא החקלאי את פירותיו הראשונים לבית המקדש ומביע תודה על הארץ והשפע שקיבל.
בהמשך נערך מעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל, ולאחריו מופיעה תוכחת כי תבוא, המתארת את הברכות שיזכו להן ישראל אם ישמרו את התורה, ואת הקללות והקשיים שיבואו אם יסורו מדרך ה'.
בסוף הפרשה מחדש משה את הברית עם העם בערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ ישראל. המסר המרכזי של הפרשה הוא שהשפע וההצלחה מחייבים הכרת תודה, נאמנות לערכי התורה, ואחריות לאומית ורוחנית.
הפטרת השבת לקוחה מפרק ס' בישעיהו והיא אחת מנבואות הנחמה הפיוטיות והיפות של ישעיהו.
הנבואה פותחת בפסוק המזכיר את המזמור בקבלת שבת: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח", לומר שהקב"ה מקים את עם ישראל מאבלות, וכולו יזרח אור, להורות שהנחמה והגאולה נמשלות לאור גדול. האור לא יהיה רק על עם ישראל אלא יופץ מירושלים לכל העמים ולכל הארצות. הגויים יילכו לאורו של עם ישראל, יסייעו לקיבוץ הגלויות, ויביאו עושר רב לירושלים. ירושלים תחזור להיות עיר גדולה ומלאה, ואחת הערים המובילות בעולם, ברווחה כלכלית. מכל העמים יובאו קרבנות לבית המקדש המפואר, ומלכיהם ישתתפו בבניית חומות העיר ובהשלמת תפארת בית המקדש. הגויים, שבעבר פגעו בעם ישראל וביזו אותו, ייכנעו לפניו, יכבדוהו ויודו כי ה' הוא קדוש ישראל השוכן בציון. כל העמים יעבדו את ישראל ויעשירו אותו, ועם ישראל ישב בארצו לעד בשלום פנימי וחצוני.
ההפטרה מסתיימת בפסוק הידוע "אני ה', בעיתה אחשינה" שהגמרא אומרת על פסוק זה: "זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה". כלומר, לגאולה השלמה יש זמן קבוע שתגיע לכל המאוחר (סוף האלף השישי לבריאת העולם), אולם אם עם ישראל יתנהג כמצופה ממנו ("ועמך כולם צדיקים"), אפשר לקרב ולהחיש את הגאולה.
ניתן לתמוך בפעילות בית הכנסת באמצעות:
נא לציין שם מלא, שם משפחה ומספר תעודת זהות או ח.פ
למקרה שהתורם הינה חברה בע"מ כדי שנוכל להפיק קבלה שמאפשרת זיכוי במס.
