בכל שבת אנו קוראים את ההפטרה לאחר הקריאה בתורה. מה מקור המנהג ומה מקור השם 'הפטרה'?
קיימות דעות שונות לגבי הסיבה בה החלו לקרוא הפטרות: הראשון שהעלה הנמקה הסטורית הוא הפרשן ר' דוד בן יוסף אבודרהם, שמקור המנהג הוא בגזרות היוונים אשר אסרו על הקריאה והלימוד בתורה. האיסור היה רק על הקריאה בתורה ולא בנביאים, ולכן הוחלפה קריאת התורה בקריאה בנביא, בפרשה שעניינה דומה לפרשת השבת. מכאן גם מגיעה המילה ״הפטרה״, לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה.
רבנו תם פירש שההפטרה היא מלשון פטר, שמשמעותו פתיחה ("פטר רחם"), מלשון יפטירו בשפה, כלומר, הציבור הותר "לפתוח פה" ולדבר רק לאחר סיום קריאת התורה, בקריאת ההפטרה. פירוש שני שלו הוא שמשמעותה של המילה הפטרה היא כשל הביטוי ״אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״, כלומר סיום וסילוק, ובמקרה הזה סיומה של תפילת שחרית, שההפטרה מהווה את סיומה, לקראת תפילת מוסף.
פירוש אחר דוחה את ההסברים ההיסטוריים ומניח כי הקריאה בנביאים היא התפתחות טבעית מתוך עצם חשיבותם. הרב י.ל. פישמן מימון מעלה השערה, שלפיה ההפטרה היא כעין הפגנה נגד דעה נפסדת שהייתה רווחת אצל קבוצות מסוימות ביהדות, כגון השומרונים, שכפרו בדברי הנביאים (האמינו רק במשה ובספר יהושע) ובכדי לקבוע בלב המוני ישראל את האמונה בקדושת הנביאים, התקינו לקרוא בנביאים מיד לאחר קריאת התורה, ללמד שכל דברי הנביאים אמת וקודש כתורה עצמה. זו גם אחת הסיבות שתקנו לברך יותר ברכות בהפטרה מאשר בקריאת התורה, 7 ברכות סה"כ (2 בקריאת התורה, אחת לפני ההפטרה ו 4 לאחריה) לעומת 2 בלבד בתורה (לפני ואחרי) – על מנת להבליט שה' בחר בנביאים, בקדושת ציון ובירושלים ובמלכות דוד, ולא כמו השומרונים, שכפרו בנביאים וקידשו את הר גריזים במקום את הר ציון ואת שכם במקום ירושלים. סיבה אחרת ל 7 הברכות היא שהן כנגד 7 עולים שקראו בתורה לפני המפטיר.
דעה נוספת אומרת כי נכון יותר לראות בהנהגת ההפטרה כמטרה החיובית להחדיר את ידיעת הדת והמסורת ללב העם. בדעה זו להפטרה מתווסף מובן חדש של "השלמה" – בכתבי הגניזה בקהיר נמצאה רשימה להפטרות לפי מנהג ארץ ישראל של קריאת כל התורה במשך 3 שנים וברשימה זו בא במקום השם הפטרה המילה "אשלמתא", כלומר הקריאה בנביאים היא ההשלמה של הקריאה בתורה. גם בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים את הפועל השלים במובן הפטיר.
יש דעה שמנסה לפשר בין הגישה ההיסטורית ובין הגישה הדידקטית, וטוענת שאין לראות את ההפטרה כתחליף לקריאת התורה, אלא דרך לצאת ידי חובת לימוד המקרא בצורה מינימלית, כלומר הפטרה היא מלשון פטור – המפטיר גורם שהכל יהיו פטורים מלימוד נביאים. עם הזמן, באו ימי רדיפה דתית, מה שגרם לצמצום חומר הלימוד – קראו בתורה אבל ויתרו על הסברתה בדרשות.
כך או כך, גם לאחר שבטלה הגזרה וחזרו לקרוא בתורה, נמשך המנהג לקרוא בנביא. מאחר שעיקר הקריאה הוא בספרי התורה, שהם במעמד גבוה יותר, כדי שלא תיראה ההפטרה בנביא שווה בחשיבותה לקריאה בתורה, תקנו עליית מפטיר לאחר 7 העליות – המפטיר קורא בתחילה כמה פסוקים בתורה (בד"כ מסוף פרשת השבוע, אבל יכול להיות גם מספר אחר במקרים מיוחדים, כגון שבת זכור) ואח"כ קורא בנביא, וכך יהיה ברור שאין קריאת הנביא שקולה לבדה כנגד הקריאה בתורה. אמירת חצי הקדיש לאחר עליית משלים (שביעי) מבדילה גם היא בין קריאת התורה לקריאת הנביא.
עלייה זו של מפטיר, שכבר בתקופת המשנה והתלמוד נחשבה למכובדת, נתפסת גם כיום ככזאת ומכבדים בה אורח חשוב כגון רב, עולה לאזכרה בשבת לפני יום הפטירה (יש בזה עילוי נשמה לנפטר) או נער בר מצווה. כמו-כן, כיוון שבעת הגזירה היו קוראים בנביא 7 אנשים, כל אחד 3 פסוקים, תקנו שהמפטיר יקרא בנביא לפחות 21 פסוקים. ואם נסתיים העניין בפחות פסוקים, קוראים רק עד סוף העניין. בחלק מן השבתות קוראים, חוץ מן ההפטרה המרכזית, פסוקים נוספים מענייני היום.
יש שאומרים שצריך לקרוא את ההפטרה מספר נביא שנכתב בדיו על הקלף, כדרך שקוראים מספר תורה כשר (לבוש). והרבה אחרונים כתבו, שאפשר לקרוא את ההפטרה גם מספר מודפס. כיום למעשה יכולים לקרוא מתוך ספר הפטרות או מתוך החומש ויוצאים ידי חובה בזה – ספר הפטרות צריך להיות קטן כדי שלא ייראה כמו ספר התורה הגדול.
