עקדת יצחק – הגרסה הלא מצונזרת
פרשת השבוע מפגישה אותנו עם אחד הסיפורים המכוננים בתולדות עם ישראל, עקדת יצחק. סיפור העקדה הוא סיפור מורכב והטקסט כתוב בצורה תמציתית, ב 19 פסוקים בלבד, ועם זאת טעון משמעות רבה כל כך. איך הייתה הדינמיקה בין אברהם ויצחק? מה הם חשבו והרגישו? המדרשים ממלאים את הפער ומתארים את הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים.
עקדת יצחק היא הניסיון העשירי והאחרון של אברהם, והקשה מכולם, כפי שנאמר במסכת אבות: עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. הרב עובדיה מברטנורה מונה אותם: כבשן האש באור כשדים, לך לך מארצך, הרעב בכנען, לקיחת שרה בידי פרעה, מלחמת המלכים, מעמד בין הבתרים עם גזרת השעבוד לעם ישראל, ברית המילה, לקיחת שרה בידי אבימלך, גרוש הגר וישמעאל, עקדת יצחק.
השאלה המתבקשת הראשונה היא מדוע היה צורך בניסיון קשה כ"כ אם אברהם כבר עמד בשאר הניסיונות. אברהם כבר הוכיח שהיה מוכן למסור את נפשו בכבשן האש כפי שראינו בשבוע שעבר. ושאלה נוספת: מדוע ה' משתמש בלשון 'נא' ("קח נא את בנך…"), בשונה משאר הצווים שניתנו לאברהם. לצורך שתי שאלות אלו נעזר במדרש תנחומא: אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִּבּוֹר אֶחָד נוֹצֵחַ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. לְיָמִים, עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ גִבּוֹר: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שָׂרֵי הַחַיָּלִים שֶׁלִּי, אוֹתָן מִלְחָמוֹת רִאשׁוֹנוֹת לֹא הָיָה בָהֶן מַמָשׁ. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: נִסִּיתִיךָ בְּתִשְׁעָה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַדְתָּ בָהֶן, עַכְשָׁו עֲמוֹד לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, רִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה בָהֶם מַמָּשׁ.
לפי המשל שבמדרש, העקדה איננה באמת ניסיון שבא לבדוק את אברהם, אלא משימה קשה שחייב אברהם לעבור למען ה'. אי עמידתו בניסיון, יהא בה משום פגיעה במעמדו ובשמו של ה' בעולם, שכן אברהם הוא מייצגו של ה' בעולם. ולכן, יש בדבריו של ה' לאברהם נימה רכה – המילה "נא" מדגישה את נימת הבקשה המונחת ביסודו של הצו האלוהי. גם המלך שבמשל וגם ה' פונים לרגשי הנאמנות האישית, ולא לתחום היחסים הרשמי שבין עבד לאדוניו/לאלוהיו. הנמשל השני הוא החיילים – מי הם שרי החיילים בנמשל? אפשרות אחת היא אומות העולם, כפי שמסביר מדרש אחר: כְּשֶׁיָּבוֹא אַבְרָהָם אָבִינוּ לִיטוֹל שְׁכָרוֹ, שֶׁיִהְיוּ אוּמוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: יוֹתֵר מִכוּלָנוּ, יוֹתֵר מִכֹּל, שָׁוֶוה אַבְרָהָם לִיטוֹל שְׂכָרוֹ. אפשרות נוספת היא ששרי החיילים הם אנחנו, קוראי הטקסט של העקדה, צאצאיו של אברהם אבינו, שיכולים לשאוב כוחות על אמונה מסיפור העקדה.
המדרשים מלווים את סיפור העקדה לכל אורכו. במדרש תנחומא מסופר שהשטן נגלה אליהם בדרך וניסה להחליש אותם – תחילה דיבר עם אברהם ומשלא הצליח, עבר ליצחק: הָלַךְ מֵעָלָיו (מאברהם) וְנִדְמָה לְבָחוּר, וְעָמַד עַל יְמִינוֹ שֶׁל יִצְחָק. אָמַר לוֹ (השטן): לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לו (יצחק)ֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ (השטן): בְּחַיֶּיךָ אוֹ בְּמִיתָתְךָ? אָמַר לוֹ (יצחק): וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁיִּלְמֹד אַחַר מִיתָה? אָמַר לוֹ (השטן): עָלוּב בן עֲלוּבָה, כַּמָּה תַעֲנִיּוֹת נִתְעַנֵּית אִמְּךָ, עַד שֶׁלֹּא נוֹלַדְתָּ, וְהַזָּקֵן הַזֶּה הִשְׁתַּטָּה וְהוּא הוֹלֵךְ לְשָׁחֳטֶךָ?! אָמַר (יצחק): אַף עַל פִּי כֵן, לֹא אֶעֱבֹר עַל דַּעַת יוֹצְרִי וְעַל צִוּוּי אָבִי. חָזַר וְאָמַר לְאָבִיו: אָבִי, רְאֵה מָה אוֹמֵר לִי זֶה. אָמַר לוֹ: אַל תַּשְׁגִּיחַ עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְיָעֵף לָנוּ.
כשהגיעו למקום העקדה מספר המדרש: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָפַל פַּחַד וְיִרְאָה גְדוֹלָה עַל יִצְחָק, שֶׁלֹּא רָאָה בְיָדוֹ כְּלוּם לְהִתְקָרֵב, וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר בְּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. בִּקֵּשׁ לוֹמַר: "אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה". אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְאָמַרְתָּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בָּךְ. אָמַר, אִם בָּחַר בִּי, הֲרֵי נַפְשִׁי נְתוּנָה לוֹ, אבל עַל אמִי צַר לִי מְאֹד. וְאַף עַל פִּי כֵן "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו": זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לְהִשָּׁחֵט, וְיִצְחָק בֶּן שְׁלֹשִים וָשֶׁבַע שָׁנָה הָיָה בִּשְׁעַת עֲקֵדָתוֹ. שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֲבָנִים, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֵשׁ, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָעֵצִים. אַבְרָהָם דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חֲתָנוּת לִבְנוֹ, וְיִצְחָק דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לְעַצְמוֹ. אָמַר לֵיה יִצְחָק, אַבָּא – מַהֵר וְעַשֵׂה רְצוֹן יוֹצְרֶךָ וְשׂוֹרְפֵנִי יָפֶה, וְאֵפֶר שֶׁלִי הוֹלֵךְ לְאִמִּי, וְתַנִּיחֵהוּ, וְכָל זְמַן שֶׁתִּרְאֵהוּ אִמִּי תֹּאמַר, זֶהוּ בְּנִי שֶׁשָּׁחֲטוֹ אָבִיו. אַבָּא, מַה תַּעֲשׂוּ לְזִקְנוּתֵיכֶם? אָמַר לוֹ, בְּנִי, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁמִּיתָתֵינוּ קְרוֹבָה. מִי שֶׁנִּחֲמֵנוּ עַד עַכְשָׁיו הוּא יְנַחֲמֵנוּ עַד יוֹם מוֹתֵנוּ. אָמַר לוֹ יִצְחָק לְאַבְרָהָם: אַבָּא! לֹא תּוֹדִיעַ אֶת אמִי כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבּוֹר אוֹ כְּשָׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּג, שְׁמָא תַּפִיל אֶת עַצְמָהּ וְתָמוּת.
ממשיך המדרש ומתאר את רגע העקדה: וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ: עֵינֵי אַבְרָהָם בְּעֵינֵי יִצְחָק, וְעֵינֵי יִצְחָק בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם, וְהָיוּ דְּמָעוֹת מְנַשְׁרוֹת וְנוֹפְלוֹת מֵעֵינֵי אַבְרָהָם עַד שֶׁהָיְתָה קוֹמָתוֹ מְשׁוֹטֶטֶת בִּדְמָעוֹת. אָמַר לוֹ, בְּנִי, הוֹאִיל וְהִתְחַלְתָּ עַל רְבִיעִית דָּמְךָ, יוֹצְרֶךָ יַזְמִין לְךָ קָרְבָּן אַחֵר תַּחְתֶּיךָ. נְטַל אֶת הַסַכִּין כְּדֵי לְשָׁחֲטוֹ עַד שִׁיֵּצֵא מִמֶנוּ רְבִיעִית דְמוֹ, בָּא הַשָּׁטָן וְדָחֵף יָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָפְלָה הַסֵּכִין מִיָּדוֹ, וְכִיוָן שִׁשָּׁלַח יָדוֹ לִטְלָהּ, פָּעַר (יצחק) פִּיו בִּבְכִיָּה וְגָעָה גְּעִיָּה גְּדוֹלָה, וְהָיוּ עֵינָיו מְרוֹפְפוֹת וְצוֹפוֹת לַשְּׁכִינָה וְהֵרִים קוֹלוֹ וְאָמַר: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עוֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהלים). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּלְאָכִים וּפָתַח אֶת הָרָקִיעַ, וְיִצְחָק נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה חַדְרֵי הַמֶּרְכָּבָה, וְחָרֵד וְנִזְדַעְזֶע. עָמְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרַת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בָּרְקִיעַ וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: רְאוּ, יָחִיד שׁוֹחַט וְיָחִיד נִשְׁחָט. רַבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שבועת "כה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", מָה תְּהֵא עָלֵיהֶ? מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל: מָה אַתָּה עוֹמֵד? אַל תָּנִיחָנוּ! ומִיַּד אמר: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".
לאחר שנצטווה שלא לשחוט את יצחק, מסיים המדרש: אָמַר לוֹ (הקב"ה לאברהם): עֲתִידִין בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק לַחֲטוֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָן אוֹתָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֶלָּא אִם מְבַקְשִׁין שֶׁאֲחַפֵּשׂ לָהֶן זְכוּת וְאֶזְכֹּר לָהֶן עֲקֵדַת יִצְחָק, יִהְיוּ תוֹקְעִין לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל זֶה. אָמַר לוֹ: וּמַה הוּא הַשּׁוֹפָר? אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. מִיָּד, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחָז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו. זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאֵיִל, נְאֻחָז בְּאֵילָן זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא, נָאֶחָז בְּחֹרָשׁ זָה וְנִתָּר וְיוֹצֵא, נָאֶחָז בְּסְבַךְ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם, כָּךְ עֲתִידִים בָּנִיךְ נְאֻחָזִים בַּעֲווֹנוֹת וּמִסְתַּבְּכִים בְּמַלְכַיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדִי, מִמָּדֵי ליָוָן, וּמִיָּוֶן לַאֲדוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יִהְיֶה כֵּן לְעוֹלָם? אָמַר לוֹ: וְסוֹפָם לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שָׁל אַיִל זֶה.
המדרשים מדברים עד עצמם, כל מילה נוספת מיותרת. אברהם אבינו עמד ב 10 ניסיונות גדולים, ומאז בכל דור ודור עומדים בניו בניסיונות לא פשוטים. מהדברים הגדולים של רדיפות, פוגרומים, אינקוויזיציה ושואה, ועד הדברים הפרטיים במסלול האישי של כל אחד מאיתנו. הנסיונות הם חלק בלתי נפרד ממסע ההתפתחות הרוחנית שלנו. הקב"ה מביא על האדם ניסיון, כדי שהאדם יתרומם ויושבח על ידו. שורש המילה ניסיון הוא מהמילה "נס", מלשון תורן, המוט שעליו מרימים את דגל הספינה, ולכן כשהאדם עומד בניסיון, רמתו הרוחנית עולה, והוא נהפך לאדם נעלה יותר. חז"ל אומרים שלא מעמידים את האדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. שנזכור את זה תמיד כשאנחנו עומדים בניסיון, קשה ככל שיהיה.
עוד על מדרשים ומשמעותם, ראה במאמר נפרד.