פרשת בראשית גדושה בסיפורים מרתקים על בריאת העולם, כמו גם המדרשים עליהם (מה זה מדרש ומהם סוגי המדרש – ראה מאמר). נראה שני מדרשים מייצגים.
המדרש הראשון (בראשית רבה, יב) מסביר מדוע בבריאת העולם נעשה שימוש בשני השמות של הקב"ה – שם ה' (השם המפורש) המבטא את מידת החסד והרחמים, ושם 'אלהים' המבטא את מידת הדין: ה' אֱלֹהִים – משל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת רֵיקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן לְתוֹכָן חַמִּין (מים חמים), הֵם מִתְבַּקְּעִין (נשברים). אם צוֹנֵן הֵם (מים קרים), מַקְרִיסִין (מתכווצים). וּמֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עֵרַב חֲמִין בְּצוֹנֵן וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ (הכוסות נשארו בשלמותן). כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, הֲוֵי חֶטְיָיה סַגִּיאִין (יהיו החוטאים מרובים ולא תהיה יראה מפני הבורא). בְּמִדַּת הַדִּין, הָאֵיךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד? (מידת הדין תדקדק עם האדם כחוט השערה ולא יוכל להתקיים). אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. כלומר, העולם נברא בשילוב של מידת הדין עם הרחמים כדי שיוכל להתקיים.
המדרש השני (פרקי דרבי אליעזר, יג) מרחיב את אחד הסיפורים שהשפיעו על כל האנושות – חטא עץ הדעת: המדרש מסביר כיצד פיתה הנחש את חווה וחווה את האדם: דָּן נָחָשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר: אִם הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְאָדָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, שֶׁהָאִישׁ לְעוֹלָם קָשֶׁה, אֶלָּא הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְחַוָּה, שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת לִי, שֶׁהַנָּשִׁים נִשְׁמָעוֹת לְכָל הַבְּרִיּוֹת. וְהָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: ״וְכִי אַתֶּם מְצֻוִּים עַל פֵּרוֹת הָאִילָן?״ אָמְרָה לוֹ: ״הֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן'. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַנָּחָשׁ דְּבָרֶיהָ שֶׁל חַוָּה, מָצָא לוֹ פֶּתַח לְהִכָּנֵס (הנחש מצא סדק לערער את האיסור כי חווה הוסיפה איסור על נגיעה בעץ, אף שזו לא נאסרה). אָמַר לָהּ: ״אֵין צִוּוּי זֶה אֶלָּא עַיִן הָרַע, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ תִּהְיוּ כְּמוֹהוּ אֱלֹהִים. מָה הוּא בּוֹרֵא יָחִיד שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, אַף אַתֶּם יְכוֹלִים לִבְרֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹת. מָה הוּא מֵמִית וּמְחַיֶּה, אַף אַתֶּם יְכוֹלִים לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת״.
וְהַנָּחָשׁ הָלַךְ וְנָגַע בָּאִילָן, וְהָאִילָן צָוַח וְאָמַר: ״רָשָׁע! אַל תִּגַּע בִּי!״ הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי נָגַעְתִּי בּוֹ וְלֹא מַתִּי, אַף אַתְּ תִּגְּעִי בּוֹ וְלֹא תָמוּתִי״. וְהָלְכָה הָאִשָּׁה וְנָגְעָה בּוֹ בָּאִילָן וְרָאֲתָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא כְּנֶגְדָּהּ. אָמְרָה: ״אוֹי לִי שֶׁנָּגַעְתִּי! עַכְשָׁיו אָנֹכִי מֵתָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. אֶלָּא אָנֹכִי גּוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמִּי. אִם אָמוּת – נָמוּת שְׁנֵינוּ, וְאִם אֶחְיֶה – נִחְיֶה שְׁנֵינוּ״. וְלָקְחָה מִפֵּרוֹת הָאִילָן וְאָכְלָה וְנָתְנָה לְאִישָׁהּ. כֵּיוָן שֶׁאָכַל אָדָם מִפֵּרוֹת הָאִילָן, רָאָה אֶת עַצְמוֹ עֵרוֹם וְנִפְקְחוּ עֵינָיו וְקָהוּ שִׁנָּיו. אָמַר לָהּ: ״מַהוּ שֶׁהֶאֱכַלְתִּנִי שֶׁעֵינַי נִפְקְחוּ וְקָהוּ שִׁנַּי עָלַי? כְּשֵׁם שֶׁקָּהוּ שִׁנַּי, כֵּן יִקְהוּ שִׁנֵּי כָּל הַדּוֹרוֹת״. עד היום אנחנו מתקנים את החטא…