פרשת שופטים (דברים ט"ז י"ח – כ"א ט') עוסקת בעיקר בבניית מערכת הנהגה ומשפט צודקת לעם ישראל בארץ. משה מצווה למנות שופטים ושוטרים, לנהוג בצדק מוחלט ולהימנע משוחד, ומפרט את תפקידיהם של המלך, הכוהנים והנביאים כמנהיגי העם.
הפרשה כוללת גם דינים הקשורים לעדות ולמערכת המשפט, איסורים על עבודה זרה וכישוף, והציווי לשמוע לנביא אמת. בנוסף מובאים דיני מלחמה, ובהם הקריאה לשלום לפני יציאה לקרב והפטורים הניתנים לחיילים במצבים מסוימים.
בסיום הפרשה מופיעה מצוות עגלה ערופה, הבאה לכפר על מקרה של אדם שנמצא מת בשדה ואין ידוע מי הרגו. המסר המרכזי של הפרשה הוא שהקמת חברה מתוקנת מחייבת צדק, מנהיגות ראויה, אחריות ציבורית וקדושת החיים.
השבת אנחנו בנבואת הנחמה הרביעית מתוך 7 שבתות נחמה הלקוחה מפרק נ"א-נ"ב בישעיהו.
ההפטרה מעמידה את חולשת האדם אל מול גבורת ה', ואת המצוקה שישראל נתונים בה, אל מול הישועה הגדולה שתבוא מאת ה', ולכן ישעיהו אומר שאין לישראל לפחד מפני אויביו – עליו לקבל את דברי הנחמה מפי ה' ולבטוח בו, ולהתעורר לקראת הגאולה. מסר זה מופיע כבר בפסקה הראשונה של ההפטרה.
ההפטרה מחולקת ל 5 פסקאות שכל אחת מהן מתחילה בלשון כפולה (אנכי אנכי, התעוררי התעוררי, עורי עורי, סורו סורו): מטרת ציוויים כפולים אלה היא לחזק נאמנה את ההבטחה לגאולה, ויש בהם גם משמעות של צווי לבנ"י לקום ולעלות לארץ ולבנותה, ולסייע, כביכול, לה' במעשי הישועה.
ניתן לתמוך בפעילות בית הכנסת באמצעות:
נא לציין שם מלא, שם משפחה ומספר תעודת זהות או ח.פ
למקרה שהתורם הינה חברה בע"מ כדי שנוכל להפיק קבלה שמאפשרת זיכוי במס.
