בהפטרת חג הפסח קוראים בתורה קטע מספר שמות על ערב יציאת מצרים, ביחידת המפטיר קוראים בספר במדבר על דיני הקרבנות בפסח, וההפטרה לקוחה מחלקו הראשון של ספר יהושע, שבו מתוארים אירועים שונים שארעו לעם ישראל בגלגל, עם הכניסה לארץ, ובראשם חגיגת הפסח הראשון. הקשר בין שלושת הקריאות האלה לחג הפסח ברור: השוואת פסח מצרים עם הפסח הראשון שחגג העם בארצו. בולט במיוחד הקשר בין הקריאה בתורה ובהפטרה לגבי מצוות המילה: בתורה נאמר שרק מי שנימול רשאי להשתתף באכילת קרבן הפסח, ובהפטרה מסופר שיהושע מל את כל בנ"י שלא נימולו במדבר, ובעקבות זאת היו יכולים לחוג את הפסח. לאחר חטא המרגלים וגזירת הנדודים במשך 40 שנה, בנ"י לא מלו כלל וכתוצאה מכך לא יכלו לחגוג את חג הפסח במשך 38 שנה. העורלה מכונה חרפת מצרים שכן היא תזכורת לכך שבחטא המרגלים בנ"י רצו לשוב למצרים. את חרפת החטא היה צריך לשאת עד הכניסה לארץ ולכן רק בגלגל זכה עם ישראל לעשות את חג הפסח כהלכתו.
ראש השנה – התחלה חדשה
להתחיל מחדש – אבל יחד ראש השנה נקרא בפי חז"ל "יום הדין". המשנה במסכת ראש
