הפטרת חנוכה – נצחון הרוח על החומר
למאורעות חנוכה שהתרחשו כ 200 שנה אחרי חתימת כתבי הקודש, חז"ל היו צריכים למצוא קטעים מתאימים לקריאה בתורה ולקריאה בנביא – ליחידת המפטיר מן התורה, בחרו את פרשת קרבנות הנשיאים בשעת חנוכת אהל מועד בספר במדבר, ולהפטרה, נבחר קטע מזכריה המתאר את מנורת בית המקדש שראה הנביא בחזיונותיו. לקראת סוף ההפטרה בזכריה מזכיר הנביא "מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ–שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ", והוא יסוד הקשר בין ההפטרה אל ימי החנוכה. נרחיב בהמשך על הפסוק הזה. במידה וחנוכה חל גם בשבת שנייה, ההפטרה היא בספר מלכים, בסיפור אודות סיום בניית המקדש בימי שלמה, כולל הזכרת המנורות שהיו במקדש. כששבת ראשונה של חנוכה חלה בראש חודש טבת, מפטירים גם כן בנבואת זכריה.
ההפטרה הזו של חנוכה נקראת גם בפרשת בהעלותך בספר במדבר וכשנגיע בהמשך השנה לשבת הזו, נתמקד יותר בפועלו של הנביא זכריה ובתוכן ההפטרה כולה – במאמר זה נתמקד בקשר של סוף ההפטרה לחנוכה.
מדוע נבחרה יחידת המפטיר של חנוכת המשכן לקריאה בחנוכה? ברובד הפשט, אחד המשמעויות של המילה חנוכה נובעת מתוך חנוכת המזבח בימי החשמונאים לאחר נצחונם במלחמה, בדומה לחנוכת המשכן במדבר. ברובד הרמז, המילה חנוכה מורכבת מהמילים 'חנו כ"ה' המרמז שהחשמונאים חנכו את המזבח בכ"ה בכסלו וכן מלאכת המשכן במדבר נשלמה בכ"ה בכסלו. ברובד הדרש, חז"ל אומרים ש"בא יום כ"ה בכסלו לקבול לפני הקב"ה על אשר הפסיד את הקמת המשכן שנדחה עד לראש חודש ניסן, והלא גמרו בו את כל מלאכת המשכן. ניחם אותו הקב"ה ואמר לו שעתידים בני ישראל לעשות את חג החנוכה ביום כ"ה בכסלו, כי ביום זה נכנסו למקדש אחרי נצחונם וטהרו וחנכו אותו, ויקבעו אותו לדורות לחג של שמחה והלל להקב"ה על הניסים ועל הנפלאות שעשה עמם, של מעטים נגד רבים".
לגבי ההפטרה, זכריה הנביא היה מאחרוני הנביאים, והוא פעל בימי שיבת ציון מגלות בבל ובתחילת תקופת בית שני. באותה העת, זרובבל בן שאלתיאל היה ראש הגולה ומנהיג השבים מבבל ביחד עם יהושע כהן גדול, וקיבל את המינוי מכורש לבנות את בית המקדש השני, וזכריה מזרז אותם לבנות את המקדש. פתיחת ההפטרה כוללים דברי נחמה ועידוד, ותפארת לירושלים. בהמשך, מתואר טיהור יהושע הכהן הגדול מהחטאים (שלו או של העם) ובסיום ההפטרה, רואים את הקשר בבחירת ההפטרה לחנוכה: זכריה רואה חזון של מנורת המקדש ושני עלי זיתים מצדיה (המקור לשמן), אבל פרטי המנורה שונים ממנורת המקדש: למנורה יש גולה, ספל עגול על ראשה, וממנו מגיע השמן לקנים, אולם לא בצינור אחד, אלא בשבעה צינורות שונים. זכריה שואל מה משמעות המראה השונה והמלאך מפרש לו את המראה: "זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" – על זכריה להעביר מסר לזרובבל "לא בחיל ולא בכוח" – איך בטוי זה קשור למנורה? פירוש אחד של המצודת-דוד אומר כפי שמנורה מוזנת באופן ישיר מענפי הזית, והשמן מגיע לגולה ומשם לצינורות, ולמעשה אפשר לומר שהנרות דולקים ללא מגע יד אדם, כך גם הנהגתו של זרובבל תהיה הנהגה ניסית והוא עתיד להתגבר על כל הקשיים בבניית המקדש, לא בכח אדם, אלא ברוח ה'. פירוש אחר של רש"י נוטה לכוון מדיני: ה' ייתן את רוחו על דריווש, מלך פרס, שיצווה לבנות ולעשות כל צרכי בניין המקדש.
מתוך כך, ניתן לראות את הקשר בין ההפטרה לחג החנוכה: יסוד הנס בחנוכה היה נצחון הרוח על החומר, ניצחון של מעטים מול רבים, וכך גם בניית בית המקדש השני הייתה ניסית – לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח ה'. ויחד עם זאת, יש הבדל דק: בניגוד לגאולת החשמונאים, שהיתה אקטיבית מאוד ובה התגלתה גבורת ישראל בשדה הקרב, הגאולה מבבל הייתה כמו גאולה במתנה, שבה מלכים זרים (כורש ודריווש) נתנו רישיון לחזור לבנות את בית המקדש.
מעבר לקשר למנורה ברבדים השונים הנ"ל, ברובד הסוד, הרמב"ן ו'הבני יששכר' מספקים קשרים נוספים: הרמב"ן אומר שבמנורה שהייתה במשכן ובבית המקדש היה טמון רמז לנס שיתרחש בחנוכה והנצחתו במצוות נר חנוכה – שהחשמונאים, צאצאיו של אהרון הכהן, ידליקו את המנורה, כפי שאהרון הדליק אותה בחנוכת המשכן ובכל יום. ואלו דברי ה' לאהרון לפי הרמב"ן: "יש חנוכה אחרת, שיש בה הדלקת נרות ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי". בימינו, כל אחד מישראל העומד ומדליק נרות הרי הוא ככהן המדליק את נרות הקודש בבית מקדשו והמנורה שבפתח ביתו כמנורת בית המקדש.
'הבני יששכר' אומר שהדלקת הנרות בחנוכה היא המשך הדלקת המקדש, שבכל חנוכה מתגלה הארה מן האור הגנוז והוא אורו של משיח, ולכן נקרא בשם 'חנוכה', חינוך לגאולה העתידה. לפי תורת הסוד, האור הגנוז נגנז לצדיקים לעתיד לבוא, לאחר ל"ו (36) שעות מהבריאה וזה מהות החודש כסלו, "כס לו", שהאור נתכסה והדלקת הנרות הוא מאמץ לחשוף את האור הנסתר הזה, וכן מדליקים ל"ו נרות. המספר ל"ו מיוחד: יש ל"ו צדיקים בכל דור, בתורה שבע"פ יש ל"ו מסכתות, ו ל"ו פעמים מוזכרות בתורה נר, אור, מנורה.
קשר נוסף בין חנוכה להפטרה טמון במספר שבע: התורה מצווה "ועשית את נרותיה שבעה". מדוע מספר הנרות דווקא שבעה? ההפטרה מספקת לנו תשובה: באמצעיתה של ההפטרה נאמר לזכריה בנבואה "ִּהִנֵּה הָאֶבֶן, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ–עַל-אֶבֶן אַחַת, שִׁבְעָה עֵינָיִם" וכמה פסוקים לאחר סיום ההפטרה נאמר לו "עֵינֵי יְהוָה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל-הָאָרֶץ" – העיניים הם סמל להשגחה האלהית, שבע עיני ה' משוטטים בכל הארץ, הרואות את כל מעשי האדם ובאותו אופן, שבעת הנרות וצנורות השמן מסמלים את ההשגחה האלוהית, את עיני ה' הרואות את הכל. למרות שנס המנורה בימי החשמונאים היה בעצם 7 ימים, נקבעו 8 ימים לציון הנס והסיבה היא משום ש 7 מייצג את מימד הטבע (7 ימי שבוע/אבלות/חול המועד, 7 שנות שמיטה, 7X7 לספירת העומר ולשנת היובל) ו 8 מייצג את המימד שמעל עולם הטבע, להורות על הנס בניצחון על היוונים שהיה כנס מעל הטבע. גם ברית המילה נעשית ביום ה 8, שבאה לקדש ולרומם את גופו של האדם מעל הטבע.
מעבר להפטרה, חנוכה כבר מוזכר בתורה ברמזים: המילה ה 25 (כ"ה) בתורה היא ‘אור’, רמז שבכ”ה כסלו מתגלה האור. המילה שקודמת לה, ‘יהי’, עולה בגימטרייה גם כן 25. בנוסף, המסע ה 25 שנסעו בני ישראל במדבר, קיבל את השם “חשמונה”. גם בדורנו אנו ממשיכים לגרש את החושך, והפעם לא רק עבורנו, אלא לעולם כולו.
