לוחות האבן ולוחות הלב
השבת, שבת נחמו ובה אנו קוראים את פרשת ואתחנן. שבת נחמו וט' באב שאותו ציינו אך לפני יומיים קשורים זה לזה בקשר עמוק. הם מסמלים את המעבר מאבל לנחמה, מחורבן לתקווה.
פרשת ואתחנן היא מן הפרשות המכוננות בתורה. מופיעים בה שני הטקסטים היסודיים ביותר של היהדות – עשרת הדברות וקריאת שמע. אל לנו להחמיץ את המסר העמוק המחבר ביניהם: עשרת הדברות כותבות את הברית על לוחות האבן; שמע ישראל מבקש לכתוב אותה על לוחות הלב.
משה רבנו עומד בערוב ימיו. הוא יודע שלא יזכה להיכנס לארץ המובטחת. אפשר היה לצפות שיעסוק באכזבתו האישית, אך משה בוחר לעסוק בעתידו של העם. הוא חוזר על מעמד הר סיני, מזכיר את הברית ומלמד שוב את המצוות. אולם משה אינו מבקש רק לומר לעם מה לעשות; הוא מבקש להסביר לעם מדוע.
הרב זקס על פרשת ואתחנן במאמרו “כוח הלָמָּה” עומד על כך שמנהיגים גדולים אינם מתחילים בשאלה “מה עושים” ואף לא רק בשאלה “איך עושים”, אלא בשאלה “למה”. לפי הרב זקס, משה רבנו בפרשת ואתחנן מלמד את העם את ה“למה” של היהדות: מדוע ההיסטוריה של עם ישראל ייחודית, מדוע התורה ניתנה לעם הזה, ומה תפקידו של העם היהודי בעולם.
משה אומר לעם: "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים… וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים". התורה איננה רק מערכת של מצוות פרטיות. היא נועדה לעצב חברה שחייה מעידים על חכמה, צדק, אחריות וקרבת אלוקים. עם ישראל אינו נדרש רק להאמין אלא גם להיות מופת מוסרי. מכאן אפשר להבין מדוע עשרת הדברות חוזרים דווקא כאן, בספר דברים, רגע לפני הכניסה לארץ. עשרת הדברות הם מצפן. הם קובעים את יסודות הברית בין אדם למקום ובין אדם לחברו: אמונה, שבת, כיבוד אב ואם, קדושת החיים, קדושת המשפחה, איסור גניבה, איסור עדות שקר, ואיסור חמדנות.
התורה אינה נעצרת בחוק ולכן בפרשה, מיד לאחר עשרת הדברות מגיעה קריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ, וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ". כלומר, הברית אינה רק מערכת של כללים מחייבים. היא צריכה להפוך לאהבה, לזהות, לשפה יומיומית, לדיבור עם הבנים:"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם".
במילים אחרות, משה מלמד אותנו שהשאלה הגדולה אינה רק האם יש לנו חוקים, אלא האם החוקים הללו נכנסים ללב ולזהות פנימית.
ולאחר שמשה מניח את שני היסודות הגדולים – עשרת הדיברות וקריאת שמע – הוא מוסיף עיקרון אחד המשלים את שניהם: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' ". על פסוק זה כתב הרב זקס כי בתוך פרשה שיש בה פסגות גדולות כמו שמע ישראל ועשרת הדברות, מסתתר פסוק קצר בעל משמעות עצומה לחיים המוסריים.
לפי רש״י, מדובר בפשרה ובכניסה לפנים משורת הדין והכוונה שהאדם אומר, יש לי זכויות על פי דין אבל לא אממש את כולן כי טובת הזולת תיפגע מכך. אשאר אפוא בתחום המגיע לי ולא אגיע עד קצהו. הרמב"ן מסביר שהתורה אינה יכולה לפרט מראש כל מצב אנושי וכל מערכת יחסים אפשרית. משום כך היא מוסיפה עיקרון רחב יותר: גם כאשר אדם פועל במסגרת הדין, עליו לשאול האם מעשיו הם גם ישרים וטובים.
הרב זקס ראה בפסוק זה אחד היסודות החשובים ביותר של המוסר היהודי. יש מצבים שבהם החוק מתיר לאדם לעמוד על מלוא זכויותיו, אך המצפון מבקש ממנו לנהוג אחרת. לפעמים נכון לוותר מעט, להתחשב, להקשיב או להתפשר. לא משום שהדין מחייב זאת, אלא משום שהאדם מבקש לעשות את הישר והטוב.
זהו אולי ההבדל בין חברה המבוססת על זכויות וחובות בלבד, לבין חברה המבוססת על ברית של אחריות משותפת. החוק מגדיר את המינימום הנדרש. "הישר והטוב" מבקש מאיתנו לשאוף ליותר. הוא דורש לראות את האדם שמולנו לא רק כבעל עמדה, מגזר או מחנה, אלא כשותף לברית משותפת.
מכאן ניתן גם למצוא גם את הקשר העמוק לשבת נחמו. לאחר האבל של תשעה באב נשמעת קריאתו של הנביא ישעיהו: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם." הנחמה איננה שכחה של החורבן, אלא הדרך לתקן אותו. חורבן בית המקדש לא נגרם משום שחסרו לעם לוחות אבן או חוקים, אלא משום שהערכים שעמדו בבסיסם לא תמיד נכתבו גם על לוחות הלב. לכן פותחת שבת הנחמה דווקא בפרשת ואתחנן, שבה שב משה ומלמד כי הברית אינה מתקיימת רק באמצעות מצוות הכתובות על האבן, אלא כאשר הן הופכות לאהבה, לאחריות, ל"הישר והטוב" ולחלק מזהותנו הפנימית.
זהו המסר הגדול של שבת נחמו לימינו. אפשר לבנות מבנים, מוסדות וחוקים, אך כדי לבנות חברה אי אפשר להסתפק בלוחות האבן, יש צורך גם בלוחות הלב. כאשר החוק מלוּוה באהבה, כאשר הזכויות מלוּות באחריות, וכאשר הצדק מלוּוה ברחמים ובהקשבה מתחילה הנחמה האמיתית. זוהי נחמה שאינה רק הבטחה לעתיד, אלא משימה המוטלת על כל אחד מאיתנו כבר היום.
זהו גם המסר של משה ערב הכניסה לארץ. עם אינו מתקיים רק בזכות כוחו, ואף לא רק בזכות חוקיו. הוא מתקיים כאשר הוא זוכר את ייעודו, מעביר את ערכיו לדור הבא, ומשתדל לעשות לא רק את המותר אלא גם את הישר והטוב.
בשבת נחמו נתפלל שנזכה לכתוב את ערכי התורה לא רק על לוחות האבן אלא גם על לוחות ליבנו, שנחנך את ילדינו לאמונה, לאחריות ולאהבת ישראל. שנרבה הקשבה, כבוד וערבות הדדית ומעל הכול, שנזכה לחזק את האחדות בינינו. לא אחידות של דעות, אלא אחדות של גורל ואחריות מתוך כך נזכה לחזק את החברה הישראלית, להעמיק את החוסן הלאומי ולהרבות תקווה, צדק ושלום.