פרשות ניצבים־וילך נקראות לעיתים יחד, והן מתארות את ימיו האחרונים של משה רבנו לפני מותו וכניסת בני ישראל לארץ.
בפרשת ניצבים משה מכנס את כל העם, מחדש עימם את הברית עם ה' ומדגיש שהבחירה בין ברכה לקללה, בין חיים למוות, נתונה בידיהם. בפרשה מופיעה הקריאה המפורסמת: "ובחרת בחיים", וכן ההבטחה שגם אם ישראל יגלו מארצם, ה' יקבץ אותם וישיבם אליו.
בפרשת וילך מוסר משה את ההנהגה ליהושע בן נון, מחזק אותו לקראת כניסתו לארץ ומצווה לכתוב את התורה. כמו כן ניתנת מצוות הקהל, שבה כל העם מתכנס אחת לשבע שנים לשמוע את התורה. ה' מודיע למשה על העתיד, כולל תקופות שבהן העם יסור מן הדרך, ומצווה לכתוב את שירת האזינו כעדות לדורות.
המסר המרכזי של הפרשות הוא אחריות אישית ולאומית, חידוש הברית עם ה', והאמונה שתמיד קיימת אפשרות לתשובה ולתיקון.
הפטרת ניצבים לקוחה מפרק ס"א בישעיהו והיא המשך ישיר להפטרה משבוע שעבר שמנבאת על הקימה מהאבל ומהחורבן.
ישעיהו מורה בהפטרה על ישראל לחדול מאבלם, ובמקום זה, לבנות ולנטוע. תחת אבלם תבוא שמחה גדולה – כשמחת חתן וכלה (החתן הוא ה' והכלה היא א"י).
ישעיהו מבטיח שה' ישמור את עמו מפני אויביהם, ישיב את הגולים לארצם, ואף הוא ישכון בציון לאחר שינקום באויביו, ובראשם אדום, המשמש כסמל לדורות לכל שונאי ישראל.
ניתן לתמוך בפעילות בית הכנסת באמצעות:
נא לציין שם מלא, שם משפחה ומספר תעודת זהות או ח.פ
למקרה שהתורם הינה חברה בע"מ כדי שנוכל להפיק קבלה שמאפשרת זיכוי במס.
