ראש חודש זוכה לשתי הפטרות מיוחדות (כשהוא חל בשבת וחל בראשון), בכל שבת לפני ראש חודש אנו מברכים את בוא החודש עלינו לטובה, ובראש חודש עצמו אנחנו מתפללים מוסף ושרים הלל. מה מיוחד בראש חודש שזוכה לכל זה? נענה על כך ברבדים השונים של פרד"ס (פשט, רמז, דרש וסוד).
ברובד הפשט, חשיבות החודש מצויה כמצווה הראשונה לעם ישראל ביציאת מצרים לקדש את החודש, עוד לפני מתן תורה (וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה).
ברובד הדרש, המדרש מבהיר לנו מה המיוחד במצווה זו שעם ישראל מקבל עם יציאתו ממצרים: עד קבלת מצווה קידוש החודש, חשבונן של חדשים ושל שנים היה בידי הקב"ה, אבל מכאן ואילך הרי הן מסורים בידי ישראל – הקב"ה מעביר אלינו את האחריות. יש כאן מבט של שיתוף עם ישראל עם התורה – את התאריך של ראש השנה, קובעים אנחנו. הספורנו אומר שההבדל המרכזי בין העבד לבן חורין הוא השליטה בזמן – עם ישראל מצווה דווקא לפני יציאת מצרים במצוות קידוש החודש, כי זו ההכנה המנטאלית הטובה ביותר לעם עבדים לפני שיוצא לחרות. מתחילים לשלוט בזמן.
ברובד הסוד, תורת הקבלה מלמדת אותנו את הפנימיות של ראש חודש: שורש המלה חודש משמעותו התחדשות – עיקר יכולת ההתחדשות מצויה כבר בשורש של כל חודש, דהיינו בראש חודש והשינוי שנפעל בשורש ישפיע על כל הענף, הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית. עם ישראל משול ללבנה – ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים בו כלים ייחודיים לעבודת האדם. התודעה שלנו בראש חודש (באיזה 'ראש' אנחנו) משפיעה על הצלחת העבודה של כל ימות החודש.
בכדי להבין את אופיים הייחודי של חודשי השנה, ראשית צריך להכיר את השפעת שם הוי’ה על כל אחד מהם – שם הוי’ה, השם בן 4 אותיות, השם המפורש, נקרא בתורת הקבלה שם העצם, משום שהוא העצמות והשורש שמהווה את כל מציאות הבריאה. ישנם 12 צרופים של שם הוי’ה כנגד 12 חודשי השנה, ובכל חודש מתגלה צרוף עם סדר אותיות שונה, היוצאים מראשי תיבות או סופי תיבות של פסוק מהכתובים. הצרופים השונים מעידים על דרך השפעת השפע בכל חודש, שכן כל אות בלשון הקודש הינה תדר מסוים דרכו אנו מתחברים לאור הבורא. האותיות 'י’ ו 'ו’ הן אותיות זכריות המעידות על מצב של חסד. לעומת זאת, האות ה’ הכפולה היא אות נקבית המעידה על מצב של חסרון ודין. לפי סדר ההופעה של האותיות של החודש ניתן להכיר מתי זהו זמן של חסד ומתי של דין וכך ניתן להכיר ולדעת תחת אלו תנאים וחוקים רוחניים אנו פועלים בכל חודש – כאשר 'י' או 'ו' לפני 'ה' זהו חודש של חסד, ולהיפך.
דוגמאות: צרוף הוי’ה כסדרו, י-ה-ו-ה, הוא הצרוף של חודש ניסן שהוא זמן של חסד, היוצא מראשי התיבות של הפסוק “יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ”, המרמז על עבודת השמחה של חודש ניסן. לעומת זאת, צרוף הוי’ה למפרע, ה-ו-ה-י, הוא הצרוף של חודש תמוז שהוא זמן של דין, היוצא מסופי התיבות של הפסוק “זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי”, שאמר המן הרשע על חסרונו הגדול שמרדכי אינו משתחווה לו, וזה מרמז על מצב הדין הקשה של חודש תמוז. הצרוף המאיר בחודש כסלו הבא עלינו לטובה הוא ו-י-ה-ה ויוצא מר"ת של הפסוק, "וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי" וטומן בחובו מציאות של שמירה, הגנה, חוסן פנימי ומשענת רוחנית על ה'.
כוחו של ראש חודש אם כן מובן עתה יותר, זהו יום מיוחד עם אנרגיה מיוחדת, ולכן זוכה לכל התפילות וההפטרות שאנו מייחלים ומצפים לבואו.
